היזהרו ממקלות בגלגלים

"גוש שלום" מזהיר - ובצדק - מפני מי ש"עתידו הציבורי מפוקפק", ככתוב במודעה. האומנם "עתידו הציבורי מפוקפק"? האם באמת "אין לו מה להפסיד"? כדי לענות על שאלות קשות אלה מן הראוי לבחון שוב את מערכת היחסים התמוהה בין ראש הממשלה נתניהו לבין שני ראשי ממשלה קודמים - שמעון פרס ואהוד ברק - שנתניהו עצמו מאפשר להם להוביל אותו ליעדיהם ההרפתקניים: ההרפתקן מאוסלו וההרפתקן מצאלים ומלבנון, שני אנשים שבוחרי נתניהו מתעבים, הם המובילים את נתניהו בכיוון ההפוך מזה שלשמו נבחר. לא ברור מדוע נתניהו מאפשר לשני אלה לנווט אותו, בניגוד ומחוץ לסמכויות המוקנות להם בחוק. לא ברור מדוע האיש היושב במשכן נשיאי ישראל ושהוביל את ישראל מדחי אל דחי בהסכם "שלום" הזוי ומנותק מעורב עד צוואר בפעילות המדינית של ישראל. לא ברור מדוע האיש שקפץ ממפלגת העבודה למפלגת קדימה (המתפוררת בימים אלה) וממנה למשכן הנשיא, והאיש שקפץ/נזרק ממפלגת העבודה למפלגת "עצמאות" ומחפש לעצמו תעודת ביטוח פוליטי, דווקא שני אלה זוכים לעדנה, ודווקא מידיו של יריבם בכמה מערכות בחירות, בנימין נתניהו. לא ברור מדוע היועץ המשפטי לממשלה מאפשר מצב מפוקפק מבחינה חוקית שבו ראש הממשלה שזכה לאמון הבוחרים והכנסת מאציל לכאורה מסמכויותיו לשני יריבים המנווטים אותו בדרכיהם ההרפתקניות. היועץ המשפטי הנוכחי ידוע באיטיותו, אבל האם לא הגיעה העת שיתעורר ויבחן את המצב החוקי של אופן ניהול ענייני המדינה? ושמא צריך להעביר גם עירוב תפקידים זה לידיו של מבקר המדינה?

אף סוכן ביטוח רציני לא היה מבטח את עתידו הציבורי המפוקפק של אהוד ברק. מדוע אם כן נראה כאילו נתניהו פועל כדי לשריין מקום בליכוד דווקא לאיש המתעמר במתיישבים והשוכח כי האויב יושב במוקטעה ולא במגרון? ברק צפוי להיות גוף זר בליכוד ואולי אף סוס טרויאני. מי שרואה במשה פייגלין גוף זר בליכוד, כיצד הוא יכול בכלל לשקול צירוף של גוף זר באמת לשורותיה של מפלגת השלטון. נכון שלנתניהו אין יריבים של ממש במערכת הפוליטית, אבל מדוע הוא תוקע לעצמו מקלות (פרס, ברק) בגלגלים? בנוסף: לא מיותר להזכיר את הפרשנים הפוליטיים הטועים בהתייחסותם לפלגים השונים שמשמאל לליכוד כאל גוש מרכז/שמאל: הם אינם גוש, כי אם סדרה של פלגים אנוכיים שטרם הוכיחו את כישוריהם, והם אינם מרכז, כי משבצת המרכז תפוסה על-ידי נתניהו אישית. הם שמאל, לפחות במובן המדיני. לנוכח מציאות זו יש צורך באופוזיציה מימין, כזו שתיתן ביטוי פוליטי לבוחרים המצויים מימין לליכוד, ושאינם דתיים. פלגי הציונות הדתית כבר הוכיחו, במעשיהם ובמחדליהם, שאין להם עניין ו/או אמון בימין החילוני, עד כדי כך שבאופן מודע ומתוך התנשאות הם מוותרים על קולותיו של ציבור גדול זה. מצד שני, ציבור לאומי זה אינו מסוגל להצביע עבור מפלגות שבהן הדתיות - להבדיל מן היהדות - מושלת בכיפה. כשם שמשמאל לליכוד יש ניסיונות ליצירת כתובת להצבעה לבוחרים פוטנציאליים, כן יש צורך בכך גם מימין לליכוד. הכתובת והתקווה עבור הציבור שאיננו דתי וגם איננו עוין את יהדותו: מפלגת התקווה.