בגין סטייל

בגין, סמל לאינטגריטי ואומץ, היה בעל השכלה משפטית. הוא תבע את המונח: "יש שופטים בירושלים". שנים אחר-כך, ישתמש באותו משפט מעורר יראה הנשיא האנס קצב, ויהפוך אותו כמעט לאות קלון מעצם הנסיבות. מעניין הכיצד היה מגיב בגין להחלטת בג"ץ בשבוע האחרון, בדבר אי-הארכת חוק טל. ודאי היה מקבל אותה בכבוד, אף אם אין מסכים לה לגמרי. וכיאה לו, לא היה מתכנן לפרטי פרטים איזו מזימה קואליציונית להפילה.

תומכי מפלגת "הליכוד" כיום, שמרביתם מקבוצות אתניות מזרחיות ודתיות, מהווים ניגוד מוחלט למקימי המפלגה, אשר ינקו מן ההיסטוריה הציונית רוויזיוניסטית והיו אשכנזים אירופיים, אליטיסטים, מלומדים ולוחמניים. מקס נורדאו למשל, שעל שמו נקרא היישוב בו גדלתי והתחנכתי, מושב נורדיה, היה מהפכן שנוי במחלוקת שהתנתק מן היהדות, נשא פרוטסטנטית ותמך בלומברוזו, "אבי הקרימינולוגיה". בניגוד להרצל, תמך ברעיון של מדינה יהודית-ליברלית, בעלת מאפיינים של קידמה אירופית. ידוע היה כאבי תורת "יהדות השרירים" וכאביה הרוחני של תנועת "מכבי צעיר", שנוסדה בעקבות קריאותיו הנלהבות ליהדות בעלת עוצמה פיזית-נפשית שבכוחה להגשים את יעדי הציונות. הן טרומפלדור, רופא השיניים מקווקז, וז'בוטינסקי הסופר והפובליציסט מהאימפריה הרוסית, מנהיגים ציוניים לוחמניים שפעלו רבות לקידום התיישבות היהודים בארץ, נקטו פעולות שנויות במחלוקת כדי ללכד את היהודים בניכר למען העלאתם ארצה. כך למשל, בעת שהותו של ז'בוטינסקי בפריז, הצטרף כשותף אל ד"ר שמואל פרלמן (לימים עורכו של עיתון הארץ), שהיה בעל הוצאת ספרים בשם "הספר". יחד פרסמו השניים, במסגרת ההוצאה, ספרי לימוד וספרות עזר בעברית לתלמידים. מי היה מאמין היום, תוך הימצאותנו במצב הפוליטי העדין, ששניים מקצוות פוליטיים מנוגדים, ישתפו פעולה יחדיו למען מטרה נעלה? אולי הרב חיים אמסלם, שגייס בימים אלו את בנו.

מרבית ראשי המדינה בעבר, היו יוצאי אירופה שזכו לחינוך דתי, שלא לומר חרדי. אלו הפנימו היטב את החשיבות שבזניחת אורח-החיים היהודי האישי, כדי ליצור אורח-חיים יהודי לכלל, ורובם שילמו על כך מחיר אישי כבד. כמה הקריבו אז מנהיגי הציבור, וכמה מקריבים נבחרינו היום? אף אחד לא העז להשתמש ביהדותו כתירוץ להתחמקות מעשייה. ולא משנה לאיזו קשת פוליטית השתייך. מה היו אומרים מקימי המדינה היום, בראותם את התנגדות החרדים להתגייס לצבא, לעבודה, ולתרומה להמשך קיומה של המדינה היהודית. מעניין לא פחות, האם בן-גוריון, שאיפשר בתחילת הדרך פטור מגיוס לצבא ל-400 בני ישיבה בלבד, שיווה בנפשו כי יהא זה פתח ציני להשתמטות רבתי מחובות המוטלות על כתפי כל אזרח יהודי במדינת ישראל. לנו נותרה האפשרות להתרפק על בגין סטייל ובני דורו. ובעיקר להודות לא רק על תרומתם הפיזית הענפה לקיומה של המדינה הזו, כי אם גם על ההבנה, שאם הגדולים הללו נלחמו בחירוף נפש והקריבו עצמם תוך שמירה על ערכים אנושיים ויהודיים, מי אנחנו הקטנים, שנשב בחיבוק ידיים ונאפשר לרמוס את מורשתם, ביתנו?