סלים ג'ובראן, כך מסתבר, נתפס (רחמנא לצלן) עומד דום זקוף ומתוח בזמן שירת "התקווה", אך אבוי - פיו אינו זע ולא נד. תכף ומיד קמה זעקה ציבורית גדולה ואל הוואקום נכנסו חיש-מהר חברי כנסת התרים אחר כל דקת פרסום ותהילה וכאלו המנסים בכוח, ביודעין או שלאו, לשוות לכנסת מצג שווא של סהרוריות, קיצוניות וביזוי.
הגדיל לעשות ח"כ בן-ארי (שלצד פעולות אחרות מבורכות שלו, נדמה כי לאחרונה נטרפה עליו דעתו) שאף הציע את "חוק ג'ובראן". על-פי ההצעה, שופט שלא שירת בצבא או השלים שירות לאומי, לא יוכל לכהן כשופט בבית המשפט העליון. במידה שאותו שופט כבר מונה לבית המשפט העליון, הרי שאותו שופט לא יוכל לכהן כנשיא או משנה לנשיא אלא אם כן השלים את שירותו הצבאי או הלאומי. מדובר, כמובן, בחוק אנטי-דמוקרטי מובהק ומסוכן. הרי ברור לכל בר-דעת שבהצעתו, בן-ארי מכוון ישירות לפסילת אדם מבחינה מקצועית, על-רקע מגזרי והדבר חמור ביותר ולא חוקתי בעליל.
לא זאת אף זאת, הכיצד ג'ובראן וחבריו במגזר הערבי יציגו שירות צבאי או אזרחי, אם אין הם מחויבים לשרת במדינה ונהנים מפטור קבוע שניתן על-ידי משרד הביטחון בעצמו, ומחודש בכל שנה? כמו-כן, מה יעשה אותו בן-ארי במקרה שדרוזי או בדואי שכן שירתו בצה"ל וחירפו את נפשם למען המדינה (אותם מגזרים שלא שרים בטקסים צה"ליים את ההמנון, אבל כמובן מכבדים אותו) יגיעו לבית המשפט העליון ועדיין לא ישירו את ההמנון? נדמה כי יש בהצעת החוק של בן-ארי, מעבר לגזענות חריפה, כשל לוגי מסוים וראוי שיפתור אותה לפני שיגיש אותה לשולחנו של יו"ר הכנסת.
תזכורת: גם לערבים יש מסורת, תרבות ואג'נדה ובכלל, מהו בדיוק חטאו של סלים ג'ובראן - שאינו מזדהה עם המילים "נפש יהודי הומיה"? או עם "עין לציון צופיה"? אולי עם "ארץ ציון ירושלים"? אנו תמיד מצפים מערביי ישראל לנהוג כפי שאנחנו רוצים שינהגו, אך שוכחים שגם לצד השני יש מסורת, תרבות ואג'נדה. כן, גם לאלו אשר גרים בקרבנו.
את הסכסוך הישראלי-ערבי לא ניתן למחוק בהינף יד או בהצעת חוק מביכה של ח"כ מסוים. יש לשים לב שמרקם החיים העדין בין האוכלוסיה הערבית במדינת ישראל לבין היהודים לא ייפגע, ולעשות הכל על-מנת לשמר ולטפח אותו. כל עוד נציג מהמגזר, שמשרת את המדינה, לא פוגע בשלטון החוק בצורה זו או אחרת, אין שום סיבה שנשפוך עליו קיתונות של ביקורת על שאינו מזדהה עם הנרטיב הציוני-יהודי. הדבר לא מתיישב עם המציאות ונוגד כל היגיון בריא.
את המנון "התקווה" הישראלי-יהודי, ראוי שישירו אנשים שמזדהים איתו, מתרגשים איתו ומרגישים צמרמורת בכל שורה, ולא כאלה שישירו אותו רק כדי לצאת ידי חובה. השאירו למגזר הערבי את זכותו הטבעית שלא לשיר את ההמנון שלא נוגע לו, כהוא זה – וזאת, כל עוד הם אכן יכבדו את ההמנון ולא יבוזו לו (כמו ההתנהגות הנלוזה והמכוערת של אוהדי סכנין במשחקה של הקבוצה מול בית"ר ירושלים באצטדיון טדי). ג'ובראן, מצידו, אומנם לא שר את "התקווה", אך עמד זקוף ליד כולם כשווה בין שווים וכיבד בצורה יוצאת מן הכלל את ההמנון.
הכנסת הנוכחית תורמת המון בחקיקותיה עבור אזרחי המדינה (לפחות לרובם, אשר עד עתה היו כבולים בידי חקיקה אליטיסטית מן הצד השני של המפה הפוליטית), אם זה בחוק "שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים", אם זה ב"חוק החרם" המצוין שמונע אפליה נגד המתיישבים ביהודה ובשומרון, ואם זה ב"חוק העמותות" המתגבש, שיעשה סוף לבחישות המדינות הזרות בפוליטיקה הישראלית. אך מצד שני, הצעות חוק בסגנון בן-ארי הן-הן אותן הצעות חוק שחלקן פוגע באופן מהותי בדמוקרטיה הישראלית והמביאות את הציבור הישראלי לכדי תחושה של ניכור ומיאוס מול הכנסת.
