דורית ביניש לא יכלה להתאפק מביום סצנת יציאה דרמטית. את המילה הזו לא אני המצאתי, בעצם תקעו לי אותה בפטישים לתוך הראש. גם ערוץ 2 לא התאפק, ומגישי החדשות שלו, ממושמעים כפוליטיקאים שצוידו בדף מסרים לבחירות, מקפידים מהדורה אחרי מהדורה לחזור ולתקוע בראשינו את המילה 'דרמטית' בהקשר להחלטת בג"ץ בעניין חוק טל. בפסיקה דרמטית של בג"ץ הוחלט היום; איך לדעתך תשפיע הפסיקה הדרמטית של בית המשפט על גורל הקואליציה; כתבנו שוטט ברחובות בני ברק ומצא שהפסיקה הדרמטית של בג"ץ לא מעוררת התרגשות מיוחדת.
והאמת? שום דבר דרמטי לא היה פה. דורית ביניש ומפלגתה רק חטפו את הקרדיט.
חוק טל הגיע לסוף דרכו בלי שום קשר לבג"ץ. ישראל ביתנו הכריזה חד-משמעית שמבחינתה החוק לא יוארך גם יום אחד מעבר למועד פקיעתו בעוד כמה חודשים. גם
אהוד ברק מצהיר שיעמוד על כך שיחוקק חוק חדש ושוויוני יותר. אפילו נתניהו עצמו שבתחילה שקל להאריך את תחולת החוק בחמש שנים כפי שעשו קודמיו, הודיע לבסוף על הארכה של שנה בלבד שבמהלכה יגובש חוק חלופי. פרשנים יכולים להתפלפל אלף פלפולי סרק בשאלה האם ישראל ביתנו תפיל את ה
ממשלה בגלל הנושא הזה, אבל לא זו השאלה. בדבר אחד אין ספק: ישראל ביתנו בוודאי לא תצביע בשום מצב בעד הארכת החוק (גם אם נתניהו יאיים על שריה בפיטורין מהממשלה, והוא לא יעשה את זה). פירוש הדבר שהארכת החוק לא תעבור בכנסת ולכן עם או בלי החלטת בג"ץ בחודשים הקרובים ייעשה המון מאמץ לנסח חוק חלופי, שוויוני יותר ובכל זאת מקובל גם על החרדים. ח"כ
דוד רותם כבר התחיל בזה. אהוד ברק עובד על נוסחה משלו.
לכולם ברור שמצד אחד צריך שינוי ומאידך המדינה לא יכולה לאכוף חובת גיוס גורפת, לא על החרדים ולא על הערבים. כולם מבינים ששינוי דרמטי וגורף לא יחול, וששום שינוי לא יהיה אפקטיבי בלי הידברות והתמקחות והתפשרות עם ראשי הציבור החרדי, אבל גם לחרדים ברור שהם חייבים להסכים לשינוי כלשהו.
בקיצור, החלטת בג"ץ לא העלתה ולא הורידה ולא שינתה שום דבר. איתה או בלעדיה חוק טל ישונה, השינוי לא יהיה דרמטי אלא מדורג, יהיה דיאלוג מתיש וקשה עם החרדים, וכל זה ייעשה בידי הפוליטיקאים ולא בידי המשפטנים.
לו הייתה לנשיאת בית המשפט מידה מסוימת של ענווה ושל כבוד לרשויות האחרות, היא הייתה מובילה את העתירה לכיוון של דחייה והמתנה לצעדי השינוי שהממשלה והכנסת כבר הצהירו עליהם. הרושם הבלתי נעים הוא שכל הלהיטות, שלה בפרט ושל מפלגת ערוץ 2 בכלל, נועדה רק לגנוב את הקרדיט מישראל ביתנו.
טוביה החולב אומר: "זו לא בושה להיות עני אבל מצד שני זה לא כבוד כל כך גדול". דבר דומה אפשר לומר על התופעה המצויה מאוד של מלחמה על הקרדיט (סליחה אבשלום, לא מצאתי מילה עברית מתאימה). אפשר להבין שבית המשפט העליון אומר לפוליטיקאים: היי, סליחה, אנחנו התחלנו לגלגל את כל העניין הזה ועכשיו אתם תיקחו את כל הכבוד? ועוד המפלגה של ליברמן? זה אנושי אבל כבוד גדול זה לא מביא למוסד הנכבד. את העניין הופכת לקצת יותר חמור מסתם קטנוניות העובדה שבהתנגשות העקרונית שבין בית המשפט והכנסת, השופטים נוהגים תמיד לציין שהם זהירים מאוד וממעיטים מאוד להשתמש בכוח שניתן להם לבטל חוקים של הכנסת.
השבוע הם עשו את זה במקרה מיותר לחלוטין, ורק בשביל קצת כבוד. או דרמה אם תרצו.
