נשיא של חצי עם איזה מן נשיא הוא זה המייצג רק חצי מהמדינה במקרה הטוב? איך אדם יכול להיות נשיא של מדינה בה כל-כך הרבה אנשים מקשרים בינו לבין האסון האישי ו/או הלאומי שלהם (אובדן יקיריהם בפיגועים, עקירתם ועקירת משפחתם מבתיהם, טראומות מרעשי טילים וכו', כאשר בעניין הלאומי מדובר באמונה של חצי מהעם באשר לאחריותו של פרס לפגיעה הקריטית בבטחון המדינה).
איך הוא יכול היה להיכנס לבית הנשיא עוד לפני שכל המגורשים הסתדרו בבתים חדשים וקיבלו פיצויים, וחלקם זכו רק לאחרונה לחנינה מפני ההפגנות שאולי לא היו חוקיות, אך היו קשורות בחיים שלהם עצמם.
איך יכול היה פרס להיכנס למעונו החדש ולהסתכל לאנשים אלו בעיניים? נכון, היה זה שרון שהביא את החורבן לגוש קטיף, אך פרס התחיל את המהלך באוסלו, עודד אותו ותמך בו ובגירוש עצמו בכנסת, אפילו כשלא היה מקום חלופי לאותם מתיישבים שגורשו (העיקר לא לפספס את ההזדמנות להחרבת גוש קטיף, כי הבחירות היו קרובות וכך גם הסיכוי להרוס היה בסכנה).
איך אדם יכול להיות נשיא של כל המדינה ובמקביל לתת ראיונות בחו"ל כמו הראיון לעיתונאי בארצות הברית, צ'רלי רוז, בו הוא טען כי: "הקואליציה מגבילה את
נתניהו, אם הוא יוכל להרכיב קואליציה אחרת מצבו יהיה טוב יותר" - הרי זו הסתה נגד הקואליציה שנבחרה באופן דמוקרטי בארצו. אתה, פרס, לא היית נבחר לנשיא לו הבחירות היו מתבצעות על-ידי האזרחים ולא על-ידי הכנסת שם נבחרת (לא לפני שהובסת על-ידי
משה קצב). אפילו חברי הכנסת מהימין שתמכו בך, עשו זאת בתקווה שתהיה יותר ממלכתי ותפסיק לעסוק בדברים מזיקים.
אני לא אשכח איך אמרת פעם שאינך מבין מדוע אנשים מתבכיינים מכמה טילים בדרום. זה דיבור של נשיא מדינה? אגב, כמה ימים אחר-כך התחילה מלחמה בצפון. כי כשמזלזלים בחבל ארץ אחד, בסוף כולם משלמים.
חתירה באמצעות המחאה החברתית פרס כנשיא יכול היה להיראות הומאני מאוד כשקיבל בחום את מנהיגי המחאה החברתית ובכך שוב לרמוז על דעותיו החברתיות ולחבל שוב בדעת הקהל נגד ראש הממשלה המכהן. אך מתפקידו של פרס היה לומר למנהיגי המחאה שאינו יכול לקבלם כי אינו יכול להיות צד בסכסוך אשר מעצם תפקידו לא שייך לו, אך מי כפרס שיוותר על מעט אהבה ופופולריות ועוד מבלי להתאמץ?
אגב, לא זכור לי שפרס היה לוחם חברתי של ממש אם בכלל. הייתה תקופה בה הוא עמד בראש ממשלת האחדות בזמנו של
יצחק שמיר והייתה ברכה כלכלית לה היה שותף גם, ואולי בעיקר, שר האוצר מהליכוד
יצחק מודעי ז"ל, אך בין אם הקרדיט מגיע לשניהם או רק לאחד מהם, ניתן לומר שבעניין החברתי זקנותו של פרס מביישת את בחרותו. מה פרס עשה למען החלש בישראל חוץ מאשר דיבורים? פרס העדיף תפקידים בעלי כבוד אך חסרי משמעות כמו תפקיד של משנה לראש ממשלה (אחרי שממלא-מקום ראש הממשלה כבר היה תפוס על-ידי אולמרט), או סגן ראש ממשלה או תפקידים בעלי כבוד ומשמעות אך לא חברתיים כמו שר במשרד החוץ. ב-1999, כשברק נבחר לראשות הממשלה, הוא אף רצה להיות יושב-ראש הכנסת אך נאלץ לוותר על הרעיון כי ברק התנגד לו. בעיון באתר הכנסת ניתן לראות שהוועדה היחידה בה היה חבר לאורך שנותיו בכנסת הייתה "ועדת החוץ והביטחון" ושאפילו פעם אחת לא השתייך לוועדה חברתית.
גם הנשיאות היא בריחה מאחריות לעבר הכבוד, כי אם פרס הוא כזה סוציאליסט, כזה חברתי, כזה ממשיך של בן-גוריון וכזה חכם שאין שני לו - אז היה עליו להילחם יותר למען החברה. אז אולי כדי להשתיק את המצפון שלו הוא כיהן בסוף ימיו בכנסת גם כשר לפיתוח הנגב והגליל, אך כנראה לא עשה שם משהו מיוחד, אחרת היינו שומעים מזה, אך למה שיעשה משהו? שפרס יבזבז את זמנו וכישוריו בזמן שהוא יכול להתערב ולהיות שקוע כל כולו בעניינים המדיניים כמשנה לראש ממשלה, תפקיד בו שירת במקביל? הרי ישראל מבחינתו זקוקה לו ובלעדיו היא בסכנה.
חתירה באמצעות הפוליטיקה האמריקנית באותו ראיון לעיתונאי צ'רלי רוז, בו הסית פרס נגד הקואליציה וגם בראיון לברברה וולטרס, המשיך פרס בהסתה סמויה בטענה שאובמה הוא חבר גדול של ישראל ושהיחסים בינינו לארצות הברית לא היו טובים יותר ובמיוחד בנושא הביטחון. האמת היא שאובמה נוראי, כי בפני ידיד לא צריך להתחנן על החיים שלך ואני מדבר כמובן על הסיוע הנדרש בעניין האירני. אובמה יכול היה להרוויח חמש נקודות במכה אחת, לו היה מתערב בניסיון ההפיכה האירני שכשל: הוא גם היה הופך למלאך הטוב של העם האירני המסכן, גם פותר את בעיית האיום הכלכלי בדמות השתלטותה של אירן על המזרח התיכון ועל מאגרי הנפט שם, גם היה הופך באמת לידידה הטוב ביותר של ישראל, גם היה מביא לחיסול הגרעין ללא צורך בהפגזת הכור ואולי אף היה מצדיק את פרס נובל לשלום שקיבל. אך מה לעשות, הוא העדיף ללחוץ על ישראל לוותר על הבנייה ולהחזיר שטחים כדי לקבל את הסיוע הדרוש. זה חבר? חבר לוחץ בנקודה הרגישה ביותר, שהיא זכות קיומך?
הסיכוי שאובמה יעשה משהו יהיה אם זה יועיל לו לבחירות, אך אחרי שסומן כמועמד קשה לישראל ואחרי מאמצים נשגבים מצד המועמדים הרפובליקנים להוכיח את נאמנותם לישראל בניגוד לנשיא המכהן, בא פרס ומרגיע את המצביע היהודי באמריקה במילים חמות על אובמה. נו... אם אובמה מקבל מחמאות מנשיא מדינת היהודים, ולא סתם מחמאות, אלא מילים בדבר היחסים עם ישראל שהם הטובים מאלו שהיו אי פעם ובעיקר בתחום הביטחוני, אז מה צריך יותר מזה?
אפשר להתווכח אם אובמה הוא טוב או רע לישראל, אך כנשיא שתפקידו ייצוגי ולא פוליטי אסור לו לתמוך ואפילו לא בעקיפין במועמד המפריע למדיניות הממשלה הנבחרת בישראל, כי זו למעשה שוב התערבות עקיפה בפוליטיקה הישראלית. כך שוב חותר פרס תחת הדמוקרטיה הישראלית והפעם בניסיון לחזק את המועמד האמריקני המעוניין להכתיב לנו את מדיניות האופוזיציה בישראל (ואחרי הבחירות, אם יזכה, זה יהיה חמור בהרבה).
אין מקומו במשכן הנשיא מסתבר שפרס לא נלאה מלהוכיח את היותו חתרן בלתי נלאה ואפילו כנגד הדמוקרטיה בארצו. בשל כך אינו ראוי להיות נשיא מדינת ישראל. לו יכולתי, הייתי מגיש בג"צ נגד כהונתו. כל עוד זה לא קורה, אז תפקידו האחרון כנשיא הוא להעניק חנינה למדינת ישראל מנזקיו ולהתפטר.
