צנזורה על התגוביות באתרי חדשות הפכה לחרב פיפיות. אתרים בהם משפיעים העורכים על סוג הטוקבקים המתפרסמים מעוררים זעם ציבורי, ולבסוף ננטשים לאנחות כאשר קהל המגיבים מתייאש מהאפשרות לפרסם את תגובותיו ולהציג בכך את דעת הקהל האמיתית. הציבור תמיד מוצא לו אמצעים לפרסם את דעתו האמיתית ולהציג את יחסי הכוחות בדעת הקהל.
לפני אלפי שנים התחרו בהן שתי תרבויות בדרכים מעשיות של שלטון. היהודים נהגו בכלל של "אחרי רבים להטות" כאשר בבתי המשפט שלהם שפטו ברוב של שופטים, ובחיי הפרט שלהם היה כל אדם בוחר לו יועץ בבחינת "עשה לך רב". השיטה הזו השתכללה בקהילות היהודים והיא בעצם דמוקרטית מאוד, כיוון שאלוהים לא מתגלה בכל רגע ורגע ואומר ליהודי כיצד לנהוג. לעומתם ביוון העתיקה הומצאה הדמוקרטיה אשר התנהלה תחילה בכיכר העיר שם הועלו הצעות לסדר היום ונקבעו חוקים עירוניים.
האינטרנט החליף את כיכר העיר היוונית ככל שהעיר צמחה, התאחדה עם ערים נוספות, ערכה מסעות כיבוש, קלטה מתאזרחים חדשים ועבדים שזה מקרוב הגיעו לעיר הסתאבה הדמוקרטיה. בתחילה ההחלטות היו מוטות בהשפעת דמגוגים שעשו להטים בכוחם הרטורי. אח"כ נוצרו ניגודי אינטרסים שהובילו לאלימות ושיבשו לחלוטין את יכולתה של יוון העתיקה לשמר דמוקרטיה בעידן שבו לא היה מידע זמין בפני הבוחר.
בעידן המודרני האינטרנט החליף את כיכר העיר היוונית. במרשתת מתפרסם מידע זמין לכולם, וקשה לחסום אותו. כיוון שהחדשות זורמות ממקורות רבים איבדו כלי התקשורת את המונופול על הכתיבה עכב ירידת תפוצת העיתונות המודפסת. היום ניתן לראות מידע בסרטונים שצולמו לפעמים בציוד שכל אדם מחזיק. צילומים ממכשירי טלפון ניידים משודרים לפרקים בטלוויזיה, כאשר הם מתעדים חדשות שצלמי הטלוויזיה לא הצליחו לתעד. הבלוגר מחליף את כותב המאמרים המודפסים. הבלוג מנסה לתת דגימה של המציאות כיוון שכבר לא ניתן להשתלט על כל המידע ולתת דיווח מדויק. למעשה חדלנו לדווח בפשטות ידיעות כפי שהיה בעבר והעולם עבר לדגימת החדשות.
הפמינזים - השתלט על הכתבת המציאות בהפצת "חדשות דוגמות מציאות" יש סכנה גדולה של עיוות המציאות. כאשר סקטור אחד משתלט על הדגימה הוא מנסה בעצם לתת כל הזמן את הטעם והצבע שלו לעולם. התחום הבולט ביותר הוא תחום הפמיניזם אשר סובל מעודף נשים פעלתניות המסקרות אותו ומקיפות את העיתונאים הגברים. הן הפכו נושאים שלמים לטאבו. כמעט לעולם לא תגיע לפרסום ידיעה על אלימות נשים נגד ילדים או גברים, או פשעי נשים. כיוון שהנעשה בבתי המשפט למשפחה וביה"ד הרבני מוסתרים מאחרי דלתיים סגורות אין לציבור דגימה עיתונאית טובה של הנעשה בהם.
נישול גברים מביתם ורכושם, הרחקתם מילדיהם, והרשעתם בפשעים דמיוניים שלבטח אין ראיות לקיומם הפכו לדבר נפוץ מאוד. קראו את החוק נגד אלימות במשפחה המאפשר להרשיע גבר בעבירה שטרם ביצע, ותבינו כי מדובר בחוק מפלה ובלתי דמוקרטי בעליל! אלא שהעיתונות אינה ממש יכולה לדגום את כל הפשעים שנעשו ונעשים מידי יום בחסותו. כיוון שגברים רבים נפגעים ומגיבים. כיוון שגברים רבים נופלים בגלל החוק הזה למעמסה על אימותיהם, אחיהם, בנותיהם, וכדומה, עולה שוועתם באמצעות תגובות למאמרים ברשת.
אלא שיש ברשת אתרי חדשות הנוהגים למנוע פרסום תגובות שאינן ברוח פמיניסטית. קיבלתי תלונות רבות על כך מגברים ואני יכול להניח כי תגובות רבות מייצגות מגמה. יתכן שהמדיניות הזאת היא של אישה כלשהי על דעת עצמה בכל אתר. מכל מקום אתרים כאלו נוטים לפרקים לעכב את תגובות מסוימות כדי שתפורסמנה בתור תגובה מס' 274 אשר ממילא איש לא יקרא, בשעת לילה מאוחרת, וכדומה. דרך אחרת לצנזר היא להסיר מאמר כיוון שגל התגובות הראשונות היו בגוון שכותבו לא רצה לקבל. דרך נוספת היא לסנן תגובות מסוג מסוים, או למנוע כליל כתיבת תגובות למאמר מסוים. אלא שהזעם הציבורי מצליח להתגבר על עיוות מדידת תגובות הציבור.
דגימות מעוותות של המציאות שפע ההסתה בכלי התקשורת לפיה גברים בישראל מכים ורוצחים את נשותיהם באופן תדיר כאילו היו בסעודיה לא משכנע. לא יעזור פסטיבל ההסתה החודשי המתנהל ברדיו ובעיתונים אחת לחודש כאשר מקרה רצח לרוב בלתי רלוונטי כיוון שהרוצח ערבי, או מסתנן זר, וכדומה מתפרסם. ישראל נמצאת במקום האחרון באלימות נגד נשים על-פי מדד השוואתי של האו"ם הרחק אחרי כל מדינות המערב. ייתר על כן במחקר השוואתי בין קבוצות אוכלוסיה ממוצאים שונים התברר בארה"ב כי אצל היהודים כמעט ואין תופעה כזו. כמובן מציאות לחוד ודגימת מציאות מעוותת לחוד. מתי היה יכול הציבור לחוש שמאכילים אותו בקש?!
המקרה הבולט ביותר לדגימה מעוותת היה זה שבו השליך גבר נעל על השופטת
דורית ביניש כיוון שהתייאש מדרך הטיפול בו, ומהעובדה שלא סיקרו כלל את התחום. האיש הוכה על-ידי מאבטחים ונידון ל-3 שנות מאסר פי 6 לערך מהמאסר שנגזר על משליך 2 נעלים על הנשיא
ג'ורג' בוש הבן בעירק על-ידי עיתונאי עירקי.
הנעל שהושלכה על ביניש עוררה גל של מאמרים ותגוביות, כמעט כולן נגד ביהמ"ש העליון וקבוצת מרץ/רחביה השלטת בו מטעם עצמה. אומנם גזר הדין הומתק לשנתיים בלבד בלחץ הקהל. אך ההמתקה הזו הייתה מועטת מדי ומאוחרת מדי.
נגד כוח עיתונות מגויסת בחלקה הדיח הציבור את השופטת ביניש ובעקבותיה ניפרד גם מהשופטת
עדנה ארבל. הניסיון להגביל תגוביות מסוימות כדי לשוות לביהמ"ש תמיכה ציבורית נכשל. אירועים כאלו מובילים בהכרח אנשים רבים לנדוד לאתרי חדשות אחרים אשר לא יצנזרו או יעכבו פרסום דעותיהם. הדוגמה הבולטת ביותר היא ערוץ 7 שקם כדי לייצג
מתנחלים ומגורשי גוש קטיף והפך לשופר שלהם כאשר העיתונות הרגילה לא רצתה להשמיע את המסר שלהם. הניסיון מראה כי השתקת מגזרים שלמים מביאה אותם לחפש מקום אחר לביטוי והם לבסוף מצליחים למוטט כליל את מי שפעלו כבולשביקים וסתמו להם את הפה.
