לא עוד שופטים בבתי הכלא

במדינת ישראל כלואים יותר מ-21 אלף אסירים ב-32 מתקני כליאה. ההחלטות הנוגעות לחופשות ולגבולות חופש הביטוי של אסירים, לאופן החזקתם, לסוג ההכשרה, החינוך והטיפול שיזכו להם במהלך תקופת מאסרם, מתקבלות על-ידי הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר )שב"ס( בהתאם לשיקול דעתם המקצועי ובכפוף להוראות הדין. לשב"ס נתונות סמכויות נרחבות ומשמעותיות המשליכות באופן מהותי על חיי האסירים בתוך בית הסוהר. על-פי הוראת פקודת בתי הסוהר, אסיר המבקש להשיג על החלטה מינהלית שהתקבלה בכל הנוגע למאסרו על-ידי הגורם המוסמך בשב"ס, רשאי לעתור לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי בית הסוהר שבו הוא כלוא. חלק הארי של עתירות אלה נידון במתקני שב"ס, ומיעוטן באולמות היכלי בתי המשפט. המצב שבו שופטים מחוזיים מגיעים כדרך שגרה למתקני שב"ס כדי לדון בעתירות אסירים המוגשות נגד החלטות שב"ס בעניינם אינו מתיישב לכאורה עם חוק בתי המשפט הקובע את הכלל לפיו "בית המשפט יישב במקום מושבו הקבוע" (סעיף 34 לחוק בתי המשפט) נוסח משולב (תשמ"ד, 1984), בעוד שהחריג הוא קיום דיון מחוץ למושבו הרגיל של בית המשפט, וזאת לצורך דיון בעניין מסוים ולמען הצדק או כדי לקדם את יעילות הדיון. אפשר להמשיל את הגעתם של השופטים אל מתקני השב"ס לסיטואציות בלתי מתקבלות על הדעת, שבהן שופטים במשפטים פליליים ינהלו את המשפט במשרדי הפרקליטות או מקרה של שופט בבית הדין לענייני עבודה המבכר לנהל הליכים משפטיים בבתי המעסיקים או במקומות העבודה. ויודגש, נוכח עצמאות שיקול הדעת של השופטים הכפופים רק למרות הדין, לא יהא זה הוגן לטעון כי קיום הדיון במתחם שב"ס מוביל לפגיעה באובייקטיביות השיפוטית. עם זאת, נדמה כי משיקולי מראית פני הצדק ולמען הסר לזות שפתיים ראוי להקפיד על מימוש עיקרון הפרדת הרשויות גם בנוגע למקום התנהלות הדיונים. יתרה מכך, קיום הדיון השיפוטי במתקני שב"ס מוביל לפגיעה בלתי נמנעת בעיקרון פומביות הדיון במובן זה שהנגישות להליכים המשפטיים מצטמצמת. הליכים אלה אמורים, לפי חוק יסוד: השפיטה, להיות גלויים ופתוחים לציבור הרחב. נשיאת בית המשפט העליון הקימה ועדה שבחנה את המתכונת הנכונה לבירור עתירות אסי רים ואת שאלת קיום הדיונים במתקני שב"ס. לפני זמן מה, לאחר ישיבה ממושכת על המדוכה ולימוד מעמיק של עמדות הגורמים הרלוונטיים, גיבשו חברי הוועדה המלצה חד-משמעית. יש להפסיק, תוך פרק זמן של שנה לכל היותר, את המתכונת הנוהגת כיום לפיה דיונים בעתירות אסירים מתקיימים כדרך שגרה במתקני שב"ס. במקביל הומלץ להתיר את האפשרות לשנות את מקום הדיון, במקרים חריגים, כפי שמחייב החוק. הגם שהמלצה זו טומנת בחובה השלכות תקציביות ולוגיסטיות לא פשוטות, היא מבוססת על אדנים משפטיים וערכיים מוצקים. יישום עקרונות פומביות הדיון ומראית פני הצדק, כמו גם החובה הבסיסית לקיים את הוראות החוק הנוגעות לאופן ניהול הליכים משפטיים, יהוו עוגן חשוב בחיזוק אמון הציבור במערכת השיפוטית.