תחפושות צנועות - יש דבר כזה?

"בבית הספר העירוני י"ד בתל אביב, החליטה השנה מועצת התלמידים לנקוט בצעד חריג. הוחלט כי חברי מועצת התלמידים יעברו בין הכיתות וימליצו לתלמידות ולתלמידים להגיע בתחפושות מהוגנות בחג הפורים הקרוב שיחול בעוד כחודש". (מיי נט, 25.1.12). עד כמה שידוע לי, התיכון הזה אינו דתי, אך כפי שמסביר יו"ר מועצת התלמידים: "אנחנו חושבים שצריך לשים גבולות לתלמידים על-מנת לשמור על כבוד התלמיד, על הדימוי החברתי שלו, ועל כבוד בית הספר בפרט. חשוב לנו שהאווירה הבית ספרית בפורים תהיה שמחה וחגיגית. התלמידים ייהנו מהיום המיוחד הזה, והמועצה פועלת באופן אינטנסיבי על-מנת לממש את הרצון שיהיה יום כיף וחווייתי. ההמלצה גובשה על-ידי תלמידים, היא אינה הוראה מגבוה ולכן אני חושב שכן ישתפו עימה פעולה". ואולי זה מה שצריכות לעשות מועצות תלמידים. מדי שנה, טקס בחירת מועצת תלמידים - זו ההצגה הכי יפה של בית הספר בעניין של דמוקרטיה ועוד מיני זוטות. רק אחרי החגיגות אנחנו מגלים שמועצת התלמידים עסוקה רק בהפסקה המורחבת שתהיה פעם בשנה ויושב הראש שלה מבלה בעיקר בחדרו של המורה לשל"ח בפטפוטי סרק. בלא מעט מהמקרים, יושבי הראש האלו הופכים להיות גם נבחרי הציבור שלנו, אבל זה כבר עניין אחר. תמימות החג נעלמה לה רק בשבועיים האחרונים אני מקבל יחד עם העיתון את קטלוג יצרני ויבואני התחפושות המובילים. אני נדהם לראות את אופי התמונות והתחפושות שאמורות להיות הלבוש של הילדים שלנו. איך לעזאזל כל תחפושת היא גם תחפושת סקסית? חתולה? שוטרת? לוחמת קומנדו? כולן עם מחשופים עמוקים ומיני שלא משאיר הרבה מקום לדמיון. ואנחנו כהורים גם אמורים לדפדף יחד עם הילדים שלנו בחוברת הזו ולהתחיל לריב איתם על זה... פורים הוא חג מקסים לילדים. פורים הוא גם חג חינוכי. חג צבעוני ומלא שמחה, השקעה ונתינה - לעצמך ולאחר. כשאני מעלעל בחוברת כזו, לא נותר לי אלא להתגעגע לימים שבהם ילדים התחפשו לקאובוי (כובע, אקדח ושפם ממשחת נעליים) וילדות התחפשו לנסיכות. הם תפרו, שיפצו והתאימו את התחפושות למידתם (כי בשנה שעברה היא הייתה אצל בת-הדודה של השכנה) ובעיקר - באמת חגגו את החג הזה. איבדנו את התמימות.