במאמר בשם "האתוס צבא העם ובלון הבעיה החרדית" פותר
משה פייגלין את בעיית ביטול חוק טל וגיוסם של החרדים בפתרון רדיקלי הפוטר את חרדתם של כולם - של כל החרדים והלא חרדים מכל הסוגים ומכל שלל הסיבות והתירוצים, ומוסיף ממד חדש לחופש הפרט ולחירות האדם. בכלל טוען הוא כי הגיוס בכפיה סותר עקרונית את רעיון החירות העומד בבסיסה של היהדות. פליאה בעיני. אני חשבתי שעיקרון החירות והקיום של הכלל כעם וכמדינה מחייב את הפרט בלקיחת חלק בהגנתה ובטחונה, שהוא גם פועל יוצא של חירותו ובטחונו האישי והמשפחתי.
היהדות אומנם פוטרת את הנוטע כרם ולא חיללו ואת הבונה בית ולא חנכו, אך רק במלחמת רשות וגם אז שחרור זמני, אך במלחמת מצווה יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אלא עם כן חושב משה פייגלין שלא במלחמת מצווה עסקינן אלא הגענו כבר אל המנוחה ואל הנחלה, ביטחונית וקיומית, ואנחנו עברנו פאזה למלחמות רשות, כיבוש או סתם לתפארת מדינת ישראל.
שחיטת הפרה הקדושה האחרונה - צה"ל בשעה טובה הצטרפנו לבית המטבחיים הערכיים המופעלים ללא הפסקה לחיסול ערכים נבחרים המסומנים לשחיטה, ונחסוך הפעם את הרשימה הארוכה, המפורסמת והידועה של השוחטים לתיאבון. והנה במקוריות ראויה לציון אנחנו מצטרפים לחגיגה לשחיטת הפרה הכמעט אחרונה הקדושה באמת, על-אף סטיות וקלקולים שזקוקים לתקון, והחמור שבהם - השימוש בצה"ל לצרכים פוליטיים כשותף להרס וחורבן של יהודים. אבל זה ודאי לא ייפתר על-ידי צבא של שכירים. ההפרטה רק תשחרר בלמים שעדיין קיימים דווקא בשל ובזכות גיוס החובה.
כאחת הסיבות לצבא מתנדבים שכיר מעלה הוא את הנתונים המספריים המדאיגים בהתגייסותם של כלל האוכלוסיה והאחוז הנמוך של משרתי המילואים. זה נכון וזה מדאיג, אך העובדה שהמערכת השלטונית היא חסרת ישע ומוטיבציה איננה מתחילה ואיננה נגמרת באכיפת הגיוס. התופעה ככלל היא מזמן כבר לא מחלה. היא מגפה במרבית התחומים, ויש לעשות תיקון יסודי בנדון, אך זה לא מאשש את גרסתו על רצון לשליטה של השלטון אלא הפוך על חידלון חוסר נחישות וחשש למימושו של השלטון.
הפיכת צה"ל לענף תעסוקתי חדש - ירידה מוסרית אין זכות קיום למדינה שאזרחיה לא מוכנים להילחם על קיומה, והרי את זה אנחנו נתבעים ועושים יום יום ושעה שעה מאז כינונה. הבסיס של הטרמינולוגיה של צבא שכירים מתנדבים
נולד על-רקע סירובה של חלק מאוכלוסייתה להילחם ולהגן על קיומה. מהיכן יבואו עשרות האלפים הרוצים ומוכנים לחיות כשכרי חרב כמקצוע? איזו משפחה יהודית נורמטיבית תכוון את בניה למסלול המטורף הזה, תסכן את בניה ואת עתידם, תצמצם את תחומי פעילותם בחיים ובעיקר תסכן באופן מתמשך לאורך שנים את חייהם? זאת - כדי שהחרדים הממיתים עצמם באהלה של תורה ירגישו אולי יותר מחוברים? שלא לדבר על הדאגה ללגיטימציה למשתמטים ולסרבנים האידיאולוגיים.
ואולי בהזדמנות החגיגית הזאת נפתור עוד בעיה מטרידה - נגייס את עשרות אלפי המסתננים הזרים החיים בישראל לצבא השכיר לישראל? לא עוד מטרד, סכנה, הנה כוח מגן זול! ובא לישראל גואל. רק שאלה פתוחה מטרידה נשארת במחלוקת. באיזה סטטוס? מי המעסיק? האם הם יהיו עובדי קבלן או עובדי מדינה?
חברה בריאה החפצה חיים מעלה רף, עולה מדרגה, לא יורדת מוסרית וערכית, והמשמעות של הפיכת צה"ל לענף תעסוקתי חדש במסגרת המקצועות המועדפים היא ירידה מוסרית. הפתרון? אכן, הציונות הדתית מצאה דרך אופטימלית המשלבת, ישיבות ההסדר. החברה החרדית בקום המדינה נזעקה לצורך החשוב, שיקום
עולם התורה אחרי השואה, ומשחרור ארבע מאות בחורים אז לטובת השיקום, היום ברוך השם יש עשרות אלפים. כן, מעבר לשוויון העקרוני ולצורך המעשי יש נושאים שגם הגודל והכמות משנה יחס. ואין לשלול על הסף את מי שטוען זה מוגזם!!!
