פורים – אחד החגים היפים של העם היהודי, מלא שמחה, תקווה גדולה אחרי הסרת איום השמדה כללית שהיה קרוב מאוד להתגשמותו והענשת שונאי היהודים שקיבלו בדיוק מה שתכננו לעשות להם; וכל זה קרה לפני כי 2,400 שנה. מדור לדור העם היהודי חוגג את האירועים האלה ונזכר בהם בקריאת מגילת אסתר, אבל לא כולם יודעים שבתקופת הפורים במשך אלפי השנים שעברו, התרחשו לא פעם אירועי הצלה שאפשר בהחלט להשוותם עם אלה שהתרחשו בממלכת אחשוורוש והאחרון היה בכלל לא מזמן – לפני כשישים שנה במדינה אדירה בשם ברית המועצות, שחיו בה אז בסביבות חמישה מיליון יהודים.
התחלת הסיפור הכל התחיל בתש"ח – 1948 עם הקמת המדינה היהודית. ברית המועצות תמכה בה מיומה הראשון, הכירה בה ראשונה, עזרה לה במלחמת העצמאות (לא מעט קציני הצבא האדום ישבו במטכ"ל ותכננו את מהלכי המלחמה) ואפילו סופקו מטוסים ונשק אחר. כל זה לא מאהבת ישראל, כמובן, אלא מתוך רצון דחיקת ה"אימפריאליזם" (אנגליה) מהמזרח התיכון ודריסת רגל באזור החשוב הזה כשמדינות ערב אז נחשבו כגרורות המערב.
כאשר שגרירת ישראל ראשונה (
גולדה מאיר) הגיעה למוסקבה, היא התקבלה בחמימות והייתה לה גישה להנהגת המדינה וקשר רצוף איתה, גם היהודים הגיבו בשמחה על הקמת המדינה ורבים היו מוכנים לעלות לישראל כדי להילחם לצידה כנגד צבאות ערב. אבל לאחר הניצחון במלחמת העצמאות ראו בבריה"מ שישראל מתקרבת יותר למערב ומתרחקת מהגוש הקומוניסטי, והתחילו לחשוד שהקשר בין ישראל ליהודי בריה"מ יגרום לחוסר הנאמנות שלהם כלפי המשטר הקומוניסטי.
להתחזקות החשד הזה תרמה גם הטעות של גולדה, שקראה בגלוי ליהודי בריה"מ לעלות ארצה וגם הודיעה על הרשמת מועמדים לעלייה, ונרשמו אצלה רבים: אנשי תרבות, מדענים, רופאים, כשהיא התחייבה שתדאג לעלייתם. לפי הסיפורים היא נפגשה עם סטלין וביקשה ממנו לעזור לעליית יהודי בריה"מ. הוא שאל אותה אם יש לה את רשימות המועמדים לעלייה והיא הוציאה אותן ומסרה לו (כנראה לא היה לה מושג על השלטון הקומוניסטי). כל היהודים ששמותיהם היו ברשימות נעצרו והואשמו בבגידה, רובם הוצאו להורג בזמן הקצר ביותר, אבל זו הייתה רק ההתחלה: גולדה גורשה מבריה"מ ושם התחיל המאבק על ה"קוסמופוליטיזם" – אחת מהתוויות שהדביקו ליהודים כדי לא לבטא את המטרה באופן שייראה כאנטישמיות גלויה; אבל זה היה מספיק – כולם הבינו יפה על מה מדובר. אז גם התחילו מעצרים המוניים: עשרות ואולי מאות אלפים נעצרו ואלפים הוצאו להורג.
משפט הרופאים כל זה התחיל ב-1949 והתעמולה האנטישמית לאורך הזמן הלכה והתגברה. היא הגיעה לשיאה ב-1952 עם מעצר של קבוצת רופאי צמרת (כמעט כולם יהודים) שהואשמו בבגידה ובהמתת המטופלים על-ידי טיפול זדוני - רובם הוצאו להורג. אבל חמור מכך הוא שההודעה הרשמית על המעצרים והמשפט שפורסמו בתחילת 1953 היוו גם סימן להתחלת מבצע רדיפות יהודים בלי כיסוי – החלו אסיפות-עם שבהן גינו את ה"משוטטים חסרי זהות ומולדת".
התברר שסטלין החליט לפתור את "הבעיה היהודית" אחת ולתמיד, וכל המערכת הזו הייתה רק הכנה לגירוש כללי של היהודים לסיביר או לאזורי המזרח הרחוק. מה הייתה התוכנית לעשות איתם שם - לא ידוע, אבל גם אצל היטלר הובלות למחנות השמדה נקראו "נסיעה ליישוב מחדש". בחורף 1953 הכינו אלפי רכבות שחיכו רק לפקודה. משפחתי התגוררה אז בתחנת רכבת גדולה ואימי נהגה לעבוד בה. ביום אחד הגיע איש הטלגרף, ניגש לאימי וסיפר שבתחנה מוכנות רכבות עבור היהודים מיישובים הסמוכים ויעץ לה להכין בגדים חמים ומזון, כי על-פי התוכנית לא יהיה זמן להתכונן: כל הרכבות עמדו ברציפים וחיכו רק לפקודה מסטלין.
ואז התרחש נס. בערב ראשון במרס פתאום הודיעו ברדיו בצורה די מגומגמת על מחלתו של סטלין, למחרת הודיעו שהוא קיבל שבץ מוחי וב-5.3.53 הוא מת. כל התוכניות התבטלו והיהודים ניצלו מהגורל שעל פניו נראה ממש דומה לגורל של שישה מיליון אחיהם מספר שנים קודם.
הייתי נער אז, בלי שום ידע בהיסטוריה יהודית ולא ייחסתי שום משמעות לתאריכים, אבל כבר בארץ, לאחר שלמדתי והכרתי את הלוח העברי, ניסיתי לתרגם את תאריכי הסיפור לתאריכים עבריים. ופתאום ראיתי ש-1.3.1953 זה י"ד באדר התשי"ג, וההודעה ברדיו הייתה בדיוק בליל פורים!
