כמו מטוטלת הנעה מקצה לקצה, כך היא ההתייחסות אל הטילים הבליסטיים בתוך המדינה המאויימת ביותר בירי של טילים אלה. בקצה האחד של המטוטלת נמצאו אלה אשר היו משוכנעים שסדאם חוסיין לא יירה אפילו טיל אחד במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 ובקצה השני איום פנימי של פרשנים, מדינאים ואנשי צבא הסבורים שהחמור מכל עוד לפנינו אם רק נעז לתקוף באירן.
אמת הדבר שישנם רבים הסוברים שהמלחמה הבאה תהיה מלחמת טילים. אני סובר שחובת ההנהגה היא מניעת המלחמה על-ידי הרתעה. אולם, נניח שכלו כל הקיצין, המאמצים הדיפלומטיים ייכשלו, הלחצים הכלכלי לא ישאו פירות, או-אז, האקדח הטעון כבר עתה יצטרך לפעול.
שלושה מתארים של פעולה צבאית, בהנחה שלא יהיה שיתוף פעולה אמריקני פיזי, למעט אמצעי ל"א ותקשורת, קיימים: האחד הוא תקיפה אווירית של כלי טייס מצויידים בפצצות 'חכמות', השני הוא תקיפה בעזרת טילי קרקע קרקע מחומשים בראשי קרב רגילים ואשר לפי כל המידע הגלוי קיימים בידי ישראל, השלישי הוא תקיפה דרך הים ואם יורשה להוסיף מתאר נוסף והוא שילוב בין השלושה.
כאשר מונח על השולחן גורלם של אלפים רבים עד כדי רבבה של אזרחים הרוגים בהנחה, חלילה וחס, שטיל גרעיני אחד יצליח לחדור את כל מערכות ההגנה אל ליבה של תל אביב, מול הסיכוי האפשרי של תגובה אירנית קונבנציונאלית בלבד, קרי, טילי קרקע-קרקע מהארסנל הנוכחי, הבחירה ברורה מאוד.
האיום האירני - בעל עוקץ קהה מאוד האיום הפנימי המתגבר שמא המחיר יהיה גבוה מדי אם ישראל תחליט לתקוף את מתקני הגרעין בחלון הזמו הקרוב, אין לו על מה לסמוך. למרבית אזרחי ישראל יש זיכרון היסטורי מאז מלחמת המפרץ הראשונה, אז נפלו 39 טילי סקאד. הרוג אחד וכמה פצועים. במלחמת לבנון השנייה אלפים רבים של רקטות וטילים נחתו בישראל. 44 אזרחים הרוגים. מחיר נסבל ביחס לכמות הירי. בריטניה ספגה אלפים של טילים גרמניים במלחמת העולם השנייה ואולם מספר האבדות היה שקול לאולי רבע שעה של קרב בנורמאנדי.
בידי אירן טילים ארוכי טווח אשר מידת הדיוק שלהם נמוכה, סטייה ממוצעת מן המטרה עשויה להגיע למאות רבות של מטרים. טילים אלה נעשים יקרים מאוד ככל שהטווח גדל. ראשי הנפץ של הטילים אינם עולים על 900 ק"ג כך שיכולת ההרס עם הסטיות הגדולות, קטנה מאוד. בנוסף לכך, טילי ה'חץ' יכולים ליירט חלק ניכר מן הטילים התוקפים, הרי הגענו לתסריט ובו האיום האירני המגיב הינו בעל עוקץ קהה מאוד ונסבל ביחס למטרה הכללית.
מחיר קטן יחסית ונסבל במקום שנותר, נעמוד על המחיר האפשרי העלול להיות בעת תקיפה אווירית. חלון ההזדמנויות המדובר הפעם, עוסק לטעמי ביכולת האנטי-אווירית של אירן. בשנים האחרונות עשתה ישראל מאמצים מרובים שטילי הקרקע-אוויר מתוצרת רוסית אס-300 הקטלניים במיוחד ובעלי טווח של לפחות 200 ק"מ, ואכן הרוסים ביטלו את העסקה. מכאן שמחירו של מתאר תקיפה אווירית הצטמצם משמעותית. תסריט תקיפה ובו ישתתפו עשרות רבות של מטוסים בכמה גיחות עלול לגבות מחיר של מטוסים מופלים וטייסים הרוגים או שבויים, ואולם, יש לזכור שזהו מחיר נסבל מול האפשרות בה פתחנו את דברינו.
לסיכום, כל מה שנאמר על תגובה אירנית, אינו כולל השבת אש כמכה נוספת של צה"ל. במילים אחרות, האיום הפנימי נשען על קני שיגור רצוצים ופחות מאיימים ממה שנוטים לתאר. אם ממשלת ישראל תחליט בסופו של דבר לתקוף באירן, המחיר לכך יהיה קטן יחסית ונסבל ביחס להרוגי גרעין, חלילה.
