סוגרים תיקים בע"מ

הליקויים והגורמים היסודיים להיווצרות הליקויים החמורים המפורטים בדוח - חוזרים על עצמם בעקביות פעם אחר פעם, ובריטואל קבוע: מוטחת ביקורת, מפריחים הצהרות והבטחות - ועולם כמנהגו נוהג. התופעות אותן מתאר הדוח אינן רק כשל טכני, או קוסמטי. הן נושאות פוטנציאל לשחיתות. מדובר בתופעות שלמרבה הצער הפכו לחלק מהתרבות הארגונית ונצרבו לאורך השנים בהתנהגות של בעלי תפקידים במשטרת-ישראל. דוגמאות: "ועדת אור", ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000, קבעה במפורש כי במשטרת-ישראל ישנם תחומים שאין בהם נהלים, או שישנם נהלים סותרים ("אי סדירות בנהלים" בלשון הוועדה). כמו-כן קבעה הוועדה כי אין מנגנונים מובנים ויעילים להטמעת נהלים וקיימת עמימות במתן הנחיות. דהיינו, גורם ממונה מנחה - והכפופים אליו מיישמים את ההנחיה כטוב ליבם, ועל-פי הדרך בה הם מבינים ומפרשים את ההנחיות. "ועדת אור" דיברה במפורש על תרבות של אי קיום נהלים ופקודות ותרבות של דיווח שקר (ועדת אור נקטה בלשון מעודנת יותר: "תרבות של אי דיווח אמיתי"), וכן דובר בדוח הוועדה על העדר תרבות של תחקיר אמיתי ותופעה נרחבת של העדר תיעוד. לאמור, מדברים ולא מתעדים - אחר כך לך תוכיח מי דיווח למי מה, ומי הנחה את מי מה. בשנת 2007 קבעה "ועדת זיילר", ועדת הבדיקה לבחינת מערכת אכיפת החוק בפרשת פריניאן והשוטר צחי בן-אור ז"ל, שמשטר של ביקורת ובקרה לא פעל ביחידות המשטרה שדובר בהן. תופעות של הנחיות עמומות בכל הנוגע לסגירת תיקי חקירה, תהליכי עבודה המתבצעים בניגוד מפורש להוראות החוק ולנהלים שמשטרת ישראל קבעה בעצמה בכל הנוגע לסגירת תיקי חקירה, אינן תופעות חדשות. מבקר המדינה בדק בדוח 56 ב' תהליכי העבודה בהקשר של סגירת תיקי חקירה, ומצא ממצאים חמורים. אחת ממטרות הביקורת של הדוח של מבקר המשרד לביטחון פנים, הייתה לקיים מעקב אחר תיקון הליקויים ויישום ההמלצות של מבקר המדינה בדוח ההוא. הליקויים היסודיים חזרו על עצמם. התנהלות מטרידה ומדאיגה בכל הנוגע לסגירת תיקי חקירה גם נדונה בכנסת בשנת 2003 ובשנת 2005, בעקבות תהליך שנקרא במשטרה "מבצע לסגירת תיקים", שהתקיים במפלג התביעות של מחוז תל אביב. האמת היא שמדובר "במבצע" שהטיל צל כבד על איכות אכיפת החוק במדינה. במהלך אותו מבצע נסגרו כ-13,000 תיקי חקירה שהועברו על-ידי יחידות החקירה במחוז תל אביב, לטיפול מפלג התביעות המחוזי. תיקי חקירה אלו, שהוגדרו כתיקים גלויים - שהעבריין נתפס ונמצאו נגדו ראיות - שכבו ביחידת התביעות כאבן שאין לה הופכין, עד שחלקם הגדול נסגר בצורות שונות ומשונות. בין היתר נסגרו תיקי חקירה בחוסר סמכות (ממש בדומה למה שדוח הביקורת הנדון מעיר), ואף נגד עבריינים פעילים. המבצע כולו התנהל ללא פיקוח ובקרה והביא לתוצאה הבלתי נסבלת שנדונה בכנסת, בשתי ועדות (ועדת הפנים ואיכות הסביבה וועדת החוקה, חוק ומשפט). למרבה הצער התופעה של אי דיווח אמיתי חזרה על עצמה גם בדיווחים של נציגי המשטרה בפני ועדות הכנסת. הדיווחים לא היו בגדר גילוי נאות, והמציאות לא הוצגה כהווייתה.

ציינתי בתחילת הכתבה כי מצבים של חסר בהנחיות, נהלים סותרים, תהליכי ביקורת רופפים, מנגנוני תיקון ליקויים ויישום לקחים רופסים - ומעל לכל - דיווחים לא אמיתיים, הם קרקע מכינה לשחיתות. ויש להבהיר. שחיתות אינה צומחת יש מאין. יש לה בית גידול כגון: ביורוקרטיה מסורבלת ובלתי יעילה ומנגנונים רופסים של אכיפת החוק. בהקשר לממצאים של הדוח שלפנינו, סגירת תיקי חקירה על-ידי בעלי תפקידים שאין להם את הסמכות לסגור תיקי חקירה, או סיווג לא נכון של תיקי חקירה, או אי מיצוי תהליכי חקירה בסיסיים - כל אלו אינם רק בגדר של חוסר מקצועיות, או הפרת משמעת, או אתיקה מקצועית נכה. אלו הם במובהק פתח לשחיתות. קצין שסוגר תיק חקירה מבלי שהוסמך לכך, בסביבת עבודה שברור לו שאיש לא יעלה על הפעולה שעשה, ואם הדבר יתגלה - הרי התגובה לכך תהיה אנמית ומגוחכת - יסגור היום תיקים כדי להצטייר כמנהל יעיל, או כדי לצייר סטטיסטיקה יפה, ומחר הוא עלול לעשות זאת מתוך מניע מושחת. בכל המקרים בהם נתגלתה שחיתות בקרב עובדי הציבור - התברר תמיד כי הם פעלו בסביבת עבודה בה נורמות הפיקוח, הבקרה והביקורת הפנימית הן חלולות וחסרות. מי שמנסה לתאר את הליקויים החמורים שהדוח שלפנינו מדבר בהם כליקויים מקריים, אקראיים, שנגרמו בעטיין של גורמים נקודתיים, או שנעשו על-ידי יחידים ובודדים - אינו יודע על מה הוא שח, או שהוא מנסה להוליך שולל. מדובר בליקויים שורשיים, מערכתיים, יסודיים. לכן התיקון צריך להיעשות במתכונת רב-תחומית: אכיפת משמעת ללא כחל וסרק. קיום צעדים מנהליים דרסטיים. שינויים מבניים וארגוניים מהותיים, והגברת השקיפות.

אחת הדרכים - ואני מדגיש - אחת הדרכים היעילות לצמצם את התופעות החמורות שאנו דנים בהן, היא על-ידי מינוי מבקר פנימי למשטרת-ישראל. יש למנות בדחיפות מבקר פנימי למשטרת-ישראל, על-פי חוק הביקורת הפנימית. מבקר עצמאי, בלתי תלוי. מבקר בעל מעמד ובעל משאבים נאותים לקיים את תפקידו כמבקר פנימי. לכן על המבקר הפנימי של משטרת-ישראל להיות בעל דרגה אחת בלבד הנמוכה מדרגתו של המפכ"ל, דהיינו להיות בדרגת ניצב, כפי שהדבר מתקיים בשב"כ ובמוסד. רצוי ויוגדר - כמו בחוק השב"כ - כי עם סיום כהונתו לא ימלא תפקיד אחר בארגון, כדי להבטיח את אי תלותו. עליו להיות חבר מלא בסגל הפיקוד הבכיר של הארגון, וכל הדיונים על ממצאי הביקורות שלו חייבים להתקיים אצל המפכ"ל, כדי לוודא תיקון הליקויים. מינוי מבקר פנימי למשטרת-ישראל הוא תנאי הכרחי - לא מספיק אבל הכרחי - ליצירת מצב שליקויים כפי שנראו בדוח זה, או אחרים, יצומצמו באופן דרסטי. אין ספק כי מדובר בשינוי מבני-ארגוני יסודי שיביא בהכרח לשינוי תודעתי ונורמטיבי בארגון. שינוי שהחברה בישראל מייחלת שיתבצע בארגון חשוב ומרכזי לאיכות החיים ושלטון החוק במדינה.