ההנהגה הפלשתינית חייבת לומר לא לאסד

יש בלבי כעס על הנהגת העם הפלשתיני, שרק מעטים בתוכה זקפו קומה וגינו את פשעיה של ממשלת סוריה כלפי אזרחים, המביעים את מחאתם כנגד השלטון. קשה לי לקבל את תעוזת המעטים, המנסים ללכת בין הטיפות. בין טיפות הנוטפות גינוי רפה של משטר דיכוי הפועל בסוריה ובאותה נשימה מטח צרורות של גינוי לעברה של האופוזיציה, שנוהגת באלימות, לדבריהם. קיימת עוצמת פער בין שתיקה עם הבלחה של גינוי רפה ובין מרחץ דמים וטבח נורא שמתבצע באלו הימים בשכונת בורא עמר בחומס הנצורה.

אי-אפשר להסתפק באמירה מגומגמת

אני שייך לחלקים בציבור הישראלי, השותף לביקורת קשה לנוכח גילויי אפליית בדווים בנגב, הרס בתים ונישול תושבים פלשתינים מאדמותיהם. הציבור הזה הוא אינו יכול להישאר אדיש לנוכח מעשי טבח וגילויי מרחץ דמים המבוצעים בעריה של סוריה, בהן פועלת אופוזיציה כנגד השלטון. אי-אפשר להסתפק באמירה מגומגמת או הסתייגות רפה לנוכח גילויי פנים מרוטשות של קורבנות בדרעא ובמבואותיה של העיר חומס. חוט שדרה מוסרי והומני מחייב אמירה ברורה נגד משטר מדכא ומושחת ונגד שלל גילויים של פשעי השלטון בסוריה הטובח באופוזיציה. אני מודע לכך, שמעוזי האחים המוסלמים בתוך האופוזיציה הלוחמת נגד השלטון הנוכחי הם אלטרנטיבה גרועה ואולי אף גרועה יותר. אני מודע לכך, שגופים לא מעטים באופוזיציה מקבלים סיוע מגורמים בעלי אינטרסים שרחוקים מלהיות נקיים. כל זה אינו מצדיק את הטבח הנפשע. כל זה אינו מצדיק שתיקה או גינוי רפה, הנראה יותר כגינוי לפרוטוקול.