בישראל, מי שאינו מופיע בטלוויזיה או מינימום בכתבת צבע בעיתוני סוף השבוע – אינו קיים. את הכוכבים האמיתיים בשמיים לא יכולים לקבוע עורכי ומפיקי תוכניות הטלוויזיה מריאליטי ועד ראיונות פוליטיים, אבל את הכוכבים שכולם מזהים ברחוב ומוכנים לבחור בהם לראשות הממשלה גם אם רק ישבו ארבעה חודשים בבית סגור... ו/או אכלו נחשים באי טרופי... קובעים גם קובעים קופרמנים, נירים ודומיהם.
גילוי נאות: הכרזתי על הקמת מפלגה חדשה שתתמודד לכנסת ה-19. עברי הציבורי הלוחמני מוכר להמונים, ואינני חושש מאי-ידיעתם את העובדה המתבקשת מאליה שאני חייב להגיע למוקד העשייה בכנסת כדי להצליח הרבה יותר למען כולם. למרות הנימה האישית, אני מוטרד יותר מהגוון הציבורי של העניין.
למרות האכסיומה חסרת הצדק הזו, לא נרתעתי בעבר לתקוף ללא רחם את התקשורת המעוותת הזו – וידעתי שאני צריך אותה לא מעט במאבקיי. אבל מעולם לא יכולתי להשלים עם הנהייה הלא מסתדרת לי בהיגיון הסדור של "אמרו עליו בטלוויזיה". כאילו שאי-התייחסות כל כלי התקשורת לריצתי לכנסת – משולה לריצה חסרת סיכויים. מן הלך-רוח ציבורי כזה שאם זה אינו מגובה "בהמלצת התקשורת" – חבל"ז על המאמץ. לא הציבור בוחר, אלא התקשורת – ולציבור נשאר רק לאמת את זה בקלפי.
ראו את
יאיר לפיד. במקום לשפוך עשרות מיליוני שקלים רק על חשיפה להתמודדותו לכנסת, עושים לו את זה בחינם – ועוד מתחננים שיוסיף מידע. מה ההבדל בינינו? התקשורת. יאיר לפיד היה חלק מאותה תקשורת הקובעת מי לחיים ומי למוות. הם המחליטים אם דעתי בנושאי תחבורה שאף מומחה אחר בתחום לא חרש מידע וניסיון כמוני – תגיע לציבור, או שמא ברור מאליו שמקורב (כמו למשל שמואל אבואב מ"אור ירוק") יקבל במות ללא סוף ויוכרז כדובר הלאומי בתחומי התחבורה. אני מצידי, שלא טמנתי ידי בצלחת, הצלחתי להגיע בתחכום רב רק לפורומים חשובים כמו למשל לישיבות ולוועדות הכנסת – וגם זה נשאר שם בד' האמות בלי שהתקשורת תדווח את דבריי לציבור הרחב.
כך הם מנהלים אותנו, ואנחנו אוכלים את מה שמגישים לנו עד חדר השינה – ולא ידענו ו/או כן ידענו שאנחנו ישנים עם האויב.
על קצה הקרחון: "האח הגדול" התקשורת הזו מובלטת בימים אלה בשיא מערומיה בנושא תוכנית הזבל האולטימטיבית - "
האח הגדול". זוהי תוכנית אחת מני רבות שמגלה רק קצה קצהו של קרחון ענק שאם יפשיר כולו – נטבע כך שאפילו תיבת נוח לא תצילנו מהמבול הנורא הזה.
קופרמן מפיק התוכנית, קשת זכיינית הטלוויזיה, המנחים ארז ואסי, וכל הצוות הנלווה – פושעים ברמה הקשה ביותר. הם מחליטים איזה חומר אנושי מוגבל, טרוד, חלש, בעייתי ושכנראה ייזקק לתרופות פסיכיאטריות – ייכנס למוסד הסגור הזה, והכל כדי לשעשע את ההמון צמא המציצנות - בדרך לגרוף סכומי עתק לכיס.
משתתפים בריאים בגופם ובנפשם, ואם חס וחלילה עשויים להוות מקור לחשיפה עניינית – לא עוברים את סף דלתם. עבדכם הנאמן, שניסה להיכנס לתוכנית הזו (יותר מפעם אחת), נתקל בחסימה מוחלטת למרות שבשלבים ראשונים של התחקירים התלהבו ממנו בלשון המעטה. אין צל של ספק: כאשר בחנו ראשי התוכנית הזו (כמו "הישרדות"...) את דמותי, הבינו מהר מאוד שבאתי כדי לנצל רייטינג לצרכי היכרות ציבורית רחבה – ומיד חסמו דרכי, גם אם הבינו שכל מטרותיי וולונטריות.
שם המשחק: כסף, הרבה כסף כך מנהלת התקשורת בישראל את המדינה, הכל בשחיתות הרסנית של המוסר, הערכים והתרבות – כאשר המטרה ההתחלתית והסופית שלהם היא הכסף, והכסף בלבד.
מה כל גלגולי העיניים של המרואיינים שהופיעו לסנגר מטעם התוכנית?! המפיק קופרמן: "אני בסך-הכל איש טלוויזיה, את זה אני יודע לעשות מצוין, ואינני רופא המטפל בלקוחותיו". "קשת" מוסיפה שידיעות אחרונות פרסם את הדברים רק כי הם נמצאים בתחרות נגדם...
אדון קופרמן, זה שאתה מלהק רק שכבה מסוימת של האוכלוסיה כדי לשעשע את ההמון – זו עבירה מוסרית חסרת אנושיות ממדרגה ראשונה. אבל זה שאתה מטפל בהם בתרופות פסיכיאטריות (אומנם בחסות רופא) – אינו מרשה לך ולו לרגע להחזיק מטופל כזה בתוך תוכנית טלוויזיה – בייחוד לא שקופה כמו תוכנית "האח הגדול". זהו כבר חטא על פשע.
המנחה אסי עזר: "נו באמת. נראה לכם שהורינו למתמודדים לעשות ככה... וככה...? זה הכל שטויות". אדון אסי, אתה באמת מתייחס לדברים בתום הטיפשי שלך כפי שהוא מתבטא כביכול בהומור בתוכנית עצמה, וניתן להבין שזה לא רק הומור...
