מי שמפחד לא הבין...

היום אחרון של פברואר, יום גשום וסגרירי, ייזכר כציון דרך בתולדות הליכוד, ואף - כיום מפנה בזירה הפוליטית כולה בישראל. ביום זה, באולם האפרורי שבאזור התעשיה בראשון לציון לא היו לא מצלמות ערוצי הטלוויזיה ולא מיקרופונים של תחנות הרדיו. התקשורת הרשמית התעלמה ממי שלפני שנתיים וקצת הוגדר על ידה כ"משיחיסט" הזוי וסומן כאישיות פוליטית "non grata" שמחוץ לקונצנזוס. בערב זה התקיים מפגש "מנהיגות יהודית", ערב הוקרה ותודה של משה פייגלין לפעילי. אלה שכונו על-ידי התקשורת בשם בזוי "פייגלינים", התכנסו לחגוג.. את ההפסד של משה פייגלין בבחירות לראשות הליכוד. התקשורת התעלמה - והתקשורת פספסה. לכל מי שהיה שם באולם באותו ערב היה ברור שמדובר במסיבת ניצחון, וניצחון בגדול! חברי הכנסת והשרים הם כידוע "חיות" פוליטיות מנוסות ובעלי חושים חדים. הם ה"מריחים" את העליות ואת המורדות לפני כולם. וברגע ש"מזג האוויר" הפוליטי הולך פתאום להשתנות, נדרשת מהם תעוזה: להיות ראשונים על-מנת לתפוס את אותו משב ראשון של רוח חדשה. והמפגש אכן הדגים - לכולם ומעבר לכל ספק - מה היא אותה הרוח - ומה הולך לקרות בוועידת הליכוד הקרובה. שורת המכובדים הראשונה באולם החלה להתמלאות. רחש ומחיאות כפיים קידמו את הגעתו של אורח הכבוד הראשון - שר התחבורה ישראל כץ. הוא קיבל את הבכורה לזכות הדיבור. נאומו היה רקום באמירות ממלכתיות כלליות - לשבחה של תנועת הליכוד והדמוקרטיה שבה. אך שלא יהיו ספקות - הרטוריקה כבר השתנתה: היה בה המון ארץ ישראל, הזדהות עם תושבי מגרון, והבטחות לנקיטת קו ימני ברור ונחרץ - אם וכאשר השר כץ ייבחר בוועידה הקרבה שוב לתפקיד יו"ר המזכירות. ולשם כך, לא שכח כבוד השר להזכיר ל"פייגלינים" שהוא התחנך בזמנו באותה הישיבה בה למד משה פייגלין עצמו... מנגינה ימנית מובהקת עלתה והתחזקה אצל הנואמים הבאים: השר לאיכות הסביבה גלעד ארדן דרש על "זכותנו הנצחית לארץ ישראל שניתנה על-ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו". השר לא הפסיק לצטט מדברי רש"י, אותם הדברים שציטט לפני ימים מספר כאשר התנצח עם ח"כ אחמד טיבי בכנסת. נאומו של סגן השר איוב קרא היה יהודי וציוני ברמות שלא היו מביישות אפילו את בגין וז'בוטינסקי. הוא סיים את דבריו באמירה ברורה על ברית פוליטית עם "מנהיגות יהודית" וחתם ב"אדוני עוז לעמו ייתן, אדוני יברך את עמו בשלום". הנוכחים התבשרו שהמשנה לראש הממשלה, ח"כ סילבן שלום מצטער על כך שנבצר ממנו להגיע מסיבות בריאותיות. התנצלות בדבר אי-הגעתו הגיעה גם מיו"ר ועדת הכנסת, יוזם חקיקות בלתי נלאה, ח"כ יריב לוין. לאחר נאום ציוני-ימני מובהק של יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ח"כ ציפי חוטובלי ("אתם הכי ליכודניקים שבליכוד"), עלה על דוכן הנואמים יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין, דבריו בעד ההתיישבות, בעד קו ימני נחוש ובעד "מנהיגות יהודית" זיכו אותו במחיאות כפיים סוערות. יו"ר הליכוד העולמי, ח"כ דני דנון עלה על הבמה לנוכח תשואות הקהל בנוסח: "מי זה בא, מי זה בא - יו"ר הוועידה הבא". גם הוא לא חסך בשבחים למשה פייגלין וביקש את תמיכתם של הנוכחים במועמדותו לתפקיד יו"ר הוועידה. אך מי שהייתה "הפתעת הערב" של ממש היא ח"כ מירי רגב. מעבר לדברי שבח למשה ול"מנהיגות" ומעבר לנאום הימני, היא גם נקטה עמדה חד-משמעית בעניינים פנים-מפלגתיים. אמירותיה ש"הליכוד איננה מפלגה של איש אחד" וש-"נדרשת רפורמה יסודית ושורשית" בכל המנגנון והמוסדות של הליכוד הותירו רושם רב על הנוכחים, כנותה ונחישותה היו מעין "סנונית ראשונה" המבשרת על מה שצפוי להתרחש בוועידה. נאומו של משה פייגלין, שבחיו לפעילים, שירת ה"תקווה" ו-"אני מאמין באמונה שלמה..." חתמו את מסיבת הניצחון. מי שבלטו בהיעדרותם היו ליכודניקים-ח"כים ימניים כביכול: משה בוגי יעלון, יואל אדלשטיין וגדעון סער. על זה נאמר: מי שמפחד - לא מבין. לא מבין שהלכי הרוח הפוליטית בליכוד ובפוליטיקה כולה השתנו, לא מבין ש"פייגלינים" הפכו ממילת גנאי למותג פוליטי חזק, נחשק ומחוזר. מי שמפחד ולא מאמין שהשינוי כבר התרחש, שינוי של ממש, עתיד למצוא את עצמו מופתע בעת הבחירות של מועמדי הליכוד לכנסת הבאה.