מזה כמה ימים מתחוללת בתקשורת מיני מהומה על מה שקרה למשתתפים אחדים בתוכנית הריאליטי "
האח הגדול". על-אף העובדה שמעולם לא ראיתי תוכנית זו כי הסוגה הזו של תוכניות איננה אלא ניסויים מכוערים בבני אדם המנוצלים לעשיית כסף בלבד. מעבדה פסיכולוגית זו הוקמה כדי לספק את היצרים האפלים ביותר של הצופים הרבים תוך צפייה בהתנהגותם הלא נורמלית של בני אדם המוכנים למכור את נפשם וגופם למען אשליות .
זאת ועוד; המשימות שבהן אמורים לעמוד המשתתפים בתוכנית מבזות, גסות, ומעל הכל, פוגעות קשות בנפשם. המטרה מקדשת את האמצעים. כדי למנוע כל אפשרות של תביעות משפטיות, עורכי התוכנית והמפיקים נעזרים בטובי עורכי הדין המחתימים את המועמדים על חוזים סגורים היטב. כדי להימנע מכל אחריות ממשית לבריאותם של המשתתפים בטירוף הזה, ההפקה אינה שוכחת לשלם כסף רב לרופאים, במיוחד פסיכיאטרים, מתוך ידיעה ברורה שהפגיעות הנפשיות הן מבחינת "קרוב לוודאי". סביר להניח שגם פסיכולוגים מעורבים בטיפול. אז אם אחר כל אלה, עדיין ניתן לסתור את הטענה שתוכנית מעין זו איננה אלא מעבדה משוכללת לניסויים בבני אדם, ניסויים הכוללים התעללות, מדעת או שלא מדעת. האמת היא שאין זה חשוב כלל, כי בסופו של תהליך, הצלקות הנפשיות נותרות , אולי אפילו לכל החיים.
יש, כאמור, פסיכיאטר ואולי גם פסיכולוגים , הנפגשים עם המשתתפים. אינני רוצה להרחיב בנושא הטיפול הפסיכולוגי והתאמתו למשתתפים. יחד עם זאת, כל בר דעת יודע שטיפול איננו יכול להיות מנותק מכל המתרחש. אחרי ה"טיפול" חוזרים לזירת הגלדיאטורים.
עובדה היא שבשיחות פרטיות, הבנות ובנים בוכים ושופכים את מר ליבם, בכנות שיש להללה. השמחה נראית כה מאולצת והיא נובעת מתוך ייאוש ופחד. ה"טיפול" הבין-אישי, המלצות של אחד לשני או השנייה, מופרכות והסכנות הטמונות לבריאותם הנפשית של המשתתפים עצומות. חסר מאוד המבוגר שיכול לאזן את התמונה, לתמוך כפי שהורים תומכים ולצייר תמונה שהיא יותר מציאותית. רחמנות על המשתתפים, במיוחד המשתתפות.
אני יכול להבין את האובססיה של הציבור למציצנות, את הרצון של המשתתפים להפוך לכוכבים בין לילה. אין לי על כך כל טרוניה. זו שאיפה טבעית, טבועה באדם מאז ועד היום. מאידך, אני סולד מן הניצול הציני, הבהמי למחצה, של אנשים תמימים המוכנים למכור את עצמם , את גופם ונפשם, בכל מחיר.
כל מה שמכוער בחיים מציף את המסך הקטן: הרדיפה המטורפת אחר הבחור הנכסף, אינטריגות מבישות, פרגון שיש בו רק קנאה, התערטלות ממשית של בנות שאינן מודעות כלל לנזקים הנגרמים להן כל רגע, בכיות ומריטת עצבים, מסיבות מאולתרות, לכאורה, שנועדו לחשוף את האינסטינקטים הפרימיטיביים ביותר של האדם, חדירת מצלמות לפרטיותם של המשתתפים, כולל שירותים ומקלחות, כל אלה בשם הריאליטי.
אלה אשר אזרו עוז והחלו לדבר על הנזקים שנגרמו להם בגלל טיפול זה או אחר שקיבלו במהלך התוכנית, עושים שירות גדול לציבור. לא מן הנמנע שהפרשה תגיע לבית משפט ואז ייחשפו כל התרגילים וכל המעשים שנעשו, בין אם בכוונת מכוון ובין אם לאו. חשוב שבפני הציבור תיחשף האמת העירומה: השתתפות בתוכנית מעין אלה טומנת בחובה סכנות קשות מאוד. אין לי טענות מיוחדות למפיקים ולכל אלה המעורבים בתוכנית עצמה. הם רוצים כסף, רוצים רייטינג, רוצים לראות "דם" על המסך. חשבון הבנק שלהם טופח . מי שאמור להיות מודאג מאוד ולפעול, כפי שהחוק מחייב זאת, הוא הרגולטור. ישנם בעלי תפקידים המקבלים משכורות עתק כד לפקח על הנעשה בערוצי הטלוויזיה. עד כמה הם עושים זאת, זהו סימן שאלה גדול מאוד. וישנה כמובן הכנסת ושר התקשורת שאחראים על הפיקוח כי זו שליחותם הציבורית. הם מתבקשים לבצע את עבודתם.
אינני מתחבא מאחורי האצבע. אני יודע שזו תוכנית מאוד נצפית והרייטינג ממשך נושק לשמיים. הקהל הרחב רוצה זאת ואפילו משלם על כך. זכותם המלאה. חובת האחרים היא להתריע בפני הנזקים הקשים העלולים להיגרם מהשתתפות בתוכנית.
