את
מסקנות הצוות למניעת הדרת נשים במרחב הציבורי הגישה לממשלה השרה
לימור לבנת בעיתוי לא מקרי - יום האישה הבינלאומי. המסקנות האנמיות והעקרות של הצוות מוטב כי כלל לא היו באות כלל לעולם, ודאי שלא ביום כמו זה בו הגשת כאלה מסקנות מחללת את ייעודו של היום ויורקת יריקה בפניהן של נשות ישראל.
כגודל הציפיות שתלה הציבור בוועדה זו כך גודל האכזבה. הציפייה הייתה כי מסקנות הוועדה יעקרו מתוכנו, לפחות מתוך המרחב הציבורי שלנו, את תופעת הדרת הנשים. הזעם הלא-כבוש של לימור לבנת כנראה היה רק למראית עין, משום שבפועל היא נתנה גושפנקה לתופעות פסולות של הדרת נשים ולמעשה הנציחה את המצב הקיים. למעט שינויים קוסמטיים, לא הציע הצוות שום הצעה רצינית, ואסביר:
משרד ראש הממשלה יבהיר באמצעות מסע פרסום עד כמה זה רע להדיר נשים. אבל בשביל זה אנחנו לא צריכים "קמפיינים" (על חשבון משלם המיסים), בשביל זה הייתה לנו תקשורת שפימפמה בוקר וערב את הנושא. מי שצריך לעשות אצלו מסעות פרסומיים שכאלה הוא הציבור החרדי, שנחשף לתקשורת אחרת. תקשורת שאומרת לו שלהדיר נשים זה דווקא טוב.
אחד מכלי התקשורת האלה הוא רדיו קול ברמה, שלגביה הסתפק הצוות באמירה ולפיה הוא רואה בחומרה את ההסדר אליו הגיעה עם
הרשות השנייה לאפשר לנשים שעה יומית אחת מתוך עשרים וארבע שעות ביממה. במקום לקבל החלטה, זורק הצוות את הכדור למשרד המשפטים שיחליט אם מדובר בהסדר חוקי ויורה בהתאם כיצד לנהוג. אם רצינו לבחון את הסוגייה רק בהבט המשפטי הרי שכלל לא היינו זקוקים מלכתחילה לצוות של לבנת. אם יקבע משרד המשפטים שמדובר בהסדר כשר למהדרין מבחינה חוקית, מי יאמר לקול ברמה שאולי זה כשר אבל עדיין מסריח וימנע ממנה להדיר נשים משידוריה?
המלצות נוספות עוסקות בקווי התחבורה הציבורית הנפרדים. מה מציע הצוות? מספר חינמי אליו יוכלו נשים שהודרו להתקשר. אבל גם אם תדביקו להן את המספר בכל האוטובוסים בדבק מגע זה לא יעבוד. זה לא יעבוד כי ההפרדה כפויה מכוח מוסכמות חברתיות, ומוסכמות חברתיות נוקשות יכולות להיווצר רק במקום בו עומדת מאחוריהן חברה שמדירה נשים. הפתרון האמיתי היחיד שאותו נמנע הצוות מלהציע הוא פתיחת כל הדלתות לאוטובוס.
לא בפתיחה כפשוטו, אלא בעצירה בכל התחנות. כלומר, כדי שהתחבורה אכן תהיה ציבורית, וממילא לא תהיה בה הפרדה מגדרית, היה על הצוות לאסור על אוטובוסים לדלג על תחנות במסלול הנסיעה שבהן עלולים לעלות גם נוסעים מהמגזר הכללי. השירות ספיישל מנקודה חרדית אחת לנקודה חרדית אחרת מבלי מתן אפשרות להעלות נוסעים בדרך הוא אם כל חטאת. היה עליו גם לפתור את בעיית הצפיפות באוטובוסים. אם את זה לא מאפשרים, מה הועילו חכמים בתקנתם?
פערי המחירים, תליית מודעות על האוטובוסים ופתיחת הדלת האחורית הם נושאים התלויים ועומדים בבית משפט - אמר הצוות ומשך את ידו כמפני אש. ההימנעות הזו מלעסוק בנושא מסוים באמתלה משפטית כביכול אינו יותר מאשר התחמקות. גם אם הצוות אינו מוסמך לקבוע מסמרות ולהחליט החלטות, עדיין יש בידו לומר אמירות מוסריות וחברתיות באשר לעניין מבלי לחשוש לפגוע בהליך המשפטי. אבל אפילו את זה הוא בחר להחמיץ.
מסקנות הצוות לא ישנו דבר באופן אמיתי. הן בסך-הכל חוזרות על מה שהיה ידוע עד היום כאסור. דווקא ריפיון הידיים של הצוות והבריחה מלהסיק מסקנות של ממש, יש בהם כדי להעצים את תופעת הדרת הנשים. בכך תירשם הקמתו של הצוות לדראון עולם.
מוטב היה לו לצוות זה שלא היה בא בכלל לעולם. זאת משום שלוּ הייתה סבורה הממשלה מלכתחילה כי כל שדרוש כדי לעקור מן השורש את תופעת הדרת הנשים בחברה החרדית הוא שינויים קוסמטיים, לא הייתה מקימה צוות רחב ברמה שכזו ומפעילה קומפרסור. המסקנות המגומגמות והחלושות גרמו לכך שלימור לבנת באה לתקן ונמצאה מקלקלת.
