מעבר לתפקידו הענייני, הדוח מהווה מסמך היסטורי. להלן רק כמה ציטוטים בודדים, דוגמיות, הלקוחים מדוח וינוגרד, וזה כדי להספיק להבין את עומק ואיכות המחשבה ה"אסטרטגית" של שר הביטחון
עמיר פרץ. הכל בחזקת תזכורת.
א. ידע וניסיון בביטחון "קבענו כי בהחלטות על היציאה למערכה ובדרך קבלתן היו כשלים וליקויים חמורים, וכי עיקר האחריות לאלה מוטלת על ראש ה
ממשלה על שר הביטחון ועל הרמטכ"ל לשעבר
דן חלוץ... אלא ששר הביטחון עמיר פרץ הוטל לתוך המערכה אחרי כחודשיים בתפקיד וללא ניסיון מדיני-ביטחוני או מיניסטריאלי. חוסר הידע שלו וחוסר ניסיונו גרמו לכך שהוא כשל במילוי מכלול תפקידיו". אז מה עוד צריך לומר על תבונתו ה"אסטרטגית" של פרץ? אין אצלו דבר כזה.
ב. בדיקת מערכות "שר הביטחון, בתקופה הנבדקת, לא דרש ולא בחן תוכניות של הצבא, לא וידא את מוכנותו ואת היערכותו, ולא בדק בראייה כוללת את ההלימה בין דרכי הפעולה שהוצעו ואושרו ובין היעדים שנקבעו". אז איך החליט ואיך אפשר להאמין לו שהחליט על "כיפת ברזל" בשיקול "אסטרטגי"?
ג. פרץ שגרם נזק אסטרטגי וטקטי למדינת ישראל "שר הביטחון גם לא הפעיל שיקול דעת עצמאי לגבי השאלות הרחבות של המערכה. שר הביטחון לא פעל בצורה מספקת להשלמת חסרי הידע והניסיון שלו
ולא פעל בתוך ראייה אסטרטגית של המערכות עליהן היה מופקד. כהונתו ותפקודו כשר הביטחון בזמן המערכה החלישה לכן את יכולתה של הממשלה להתמודד עם אתגרי המערכה... בשל כך הוא לא היה יכול לאתגר על בסיס תפיסה כזו את ההתנהלות בצבא ובדרג המדיני כאחד. הבעיה כאן לא הייתה רק בחוסר היכרות טובה עם זירת לבנון. אלא בחוסר היכרות טובה עם העקרונות היסודיים ביותר של שימוש בכוח צבאי... בכל אלה הוא נכשל. שר הביטחון פרץ נושא באחריות מלאה לעובדה כי לא נקט בצעדים שיכלו לעזור לו לפצות על חוסר ניסיון וידע כגון הפעלה מיידית של מערכת ייעוץ מקצועית צמודה נוספת שלא מתוך מערכת הביטחון... בהתייעצויות אצל ראש הממשלה לא מצאנו את שר הביטחון מאתגר את הצבא. הוא לא ביקש הבהרות ולא תבע הצגת תוכניות או חלופות לפעולה בנושאים עיקריים". אז על איזו "אסטרטגיה" מבוססת החלטת פרץ לחדש את פרויקט "כיפת ברזל"? הנזק האסטרטגי שגרם עמיר פרץ מתבטא גם ב
תובנות החיזבאללה במקרים אחרים.
ד. על טעות חמורה בשיקול הדעת "...אלא ששר הביטחון בהסכמתו לקבל על עצמו את התפקיד קיבל על עצמו אחריות להחלטות שהוא עצמו קיבל. הוא קיבל על עצמו אחריות גם לכך שהיה עלול להיות במצב שבו יידרש לקבל במהירות רבה החלטות רבות משמעות, למרות שבסיס הידע והניסיון שלו היו מוגבלים מאוד. בעדותו בפנינו לא ביטא שר הביטחון תחושה - גם בדיעבד - כי היה פגם בהתנהלותו או בתפקודו כשר ביטחון. או כי היה טוב יותר לו היה יכול למלא את תפקידו במערכה על בסיס ידע עמוק ורחב יותר משהיה לו. בכל אלה מצאנו כשלים וליקויים של ממש בהתנהלותו של שר הביטחון". זהו הרקע ה"אסטרטגי" של עמיר פרץ בהחלטתו על חידוש הפרויקט של "כיפת ברזל".
ה. כמה מסקנות כל בר-בי-רב, אפילו דחד דיומא, או דרדק, שאיננו פתי, ודאי שואל את עצמו מדוע להאמין שעמיר פרץ אז, כשהתמודד לראשות מפלגת "האבודה" היה "אסטרטג"? ומדוע להאמין לו עכשיו כשטוען לשיקולים "אסטרטגיים", בבחירה של חידוש הפיתוח "כיפת ברזל"? לעומת זאת, האם ייתכן, כי בשעתו רפא"ל הייתה במצוקה, לא היו לה מספיק פרויקטים, והיה חשש לסגירת מחלקות. ואז הופיע מזכ"ל ההסתדרות, לשעבר, לבוש כשר הביטחון, והחליט מה שהחליט כאילו היה זה נמל אשדוד, וכל היתר שגיאה היסטורית... על עניין דומה
התבטא אלי יצפאן.
בהצטרפותו לממשלת אולמרט, כשר ביטחון, בחר עמיר פרץ שלא להניף את הדגל החברתי כפי שהבטיח, אלא בחר להניף את הדגל הביטחוני, ונכשל גם בו בצורה מחפירה, מבישה, כפי שהתבטאה במלחמת לבנון השנייה, כפי שבוטאה בכתובים בדוח וינוגרד.
הפגעים האלו הביאו למדינת ישראל נזקים חמורים ברמה האסטרטגית וברמה הטקטית כאחת. אין צורך כאמור להיעזר במשקפת כדי להבחין כי העלויות הפנטסטיות ברכישות מערכות "כיפת ברזל" מעמידות היום בספק רב את האפשרויות למימוש הדרישות החברתיות כפי שעלו בהפגנות "צדק חברתי" בקיץ האחרון וכפי שנכתבו בדוח טרכטנברג. קרי, אפשר היה אז ואפשר גם עכשיו, להחליט אחרת, זול יותר, יעיל יותר, כדי להשיג את ההגנה האזרחית ההכרחית הנחוצה. לעמיר פרץ מעולם לא הייתה וגם עכשיו אין לו כל "אסטרטגיה" ביטחונית.
