על-אף גילי שבעזרת השם צובר ותק, אני מעיין מדי פעם במגזין "עולם קטן" המיועד בדרך כלל לגילם של נכדי, וכך ראיתי בעיתון שיצא לאור בפרשת תרומה מאמר מערכת שכותרתו: מפלגה אינה בית מדרש!.
רוצה לומר, כך אני מבין, כי להבדיל מבית מדרש שהוא בדרך כלל בעל גישה אחידה בסופו של תהליך הלימוד והבירור, אין הדבר הכרחי במסגרת פוליטית בה ייתכנו ניואנסים שונים, כשההכרח הפוליטי המשותף מחייב פשרה מעשית, גם אם ההבדלים וההדגשים האידיאולוגיים השונים נשארים במחלוקת.
ככלל, המאמר מלין על הפילוג הפוליטי המגזרי ועל הדרך לתקן את יישומו הלכה למעשה באמצעות פריימריז, וזאת למרות שפע הקביעות והציטטות הסותרות את האידיאל והצורך.
דוגמאות? בבקשה. - אין תסריט אחד ברור שבו המשנה הדתית לאומית תבוא לידי ביטוי פוליטי. ייתכן מאוד, שלא כמו שחשבנו היא תבוא לידי ביטוי דרך חברי הכנסת המוכשרים והאידאולוגיים שבשורות הליכוד.
- דבר אחד בטוח, הבוחר הדתי לאומי כבר לא תולה את עיניו ואת הקול שייתן בקלפי לחסדיה הבלעדיים של אף אחת ממפלגות המגזר.
- למרות חוסר האמון, חלק גדול מאוד מהציבור הזה עדיין מבין שעם כל החשיבות שיש בהשפעה בתוך הליכוד, יש חשיבות מכרעת, בימים אלו יותר מתמיד, למפלגת ימין חזקה לצד נתניהו. האמת ששלוש הציטטות מלמדות על המציאות הפוליטית האמתית ועל הצורך בחיזוק הכוח הראשי הימני - הליכוד - מבפנים. כל השאר סמנטיקה. כל אלטרנטיבה, יהיה שמה אשר יהיה, ימנית, מגזרית או אחרת, היא אשליה. מה לעשות? "רק הליכוד יכול" זו לא רק סיסמה. זו עובדה, בין אם אהבים אותה ובין אם לא.
מעבר לאמירה סתמית בסופה של הציטטה השלישית על "חשיבות מכרעת בימים אלו יותר מתמיד למפלגת ימין חזקה" בלי לפרט, והיה אם תקום ותתחזק, מאיזה מאגר בוחרים היא תתחזק? מהמנדטים הקיימים בליכוד, שעשוי לאבד את עמדת ההנהגה הלאומית בשל כך.
יתרה מכך, אין שום ביטחון כי חיבור פוליטי מגזרי מגדיל בהכרח את מספר המנדטים. יש ניסיון המוכיח את ההפך. ואין צורך ללכת רחוק כדי לספק דוגמה: בכנסת ה-16 האיחוד הלאומי מנה 4 מפלגות, שלש מהן מגזריות: תקומה (
צבי הנדל ו
אורי אריאל) 2, מולדת (הרב בני אלון ו
אריה אלדד) 2, ציונות דתית לאומית (הרב
יצחק לוי ואפי איתם) 2. באותה כנסת התמודדה המפד"ל בנפרד וקיבלה 6 מנדטים. יחד 12 מנדטים. בכנסת שאחריה, הכנסת ה-17, הלכו המפד"ל והאיחוד הלאומי יחד ברשימה אחת וקיבלו יחד רק 9 מנדטים - ירידה של 3 מנדטים שהם 25% בחיבור!.
למה? לא צריך להיות מומחה פוליטי או איש אקדמיה כדי להבין את אחת הסיבות החשובות שהוזכרה גם במאמר, והיא היות הציבור הדתי לאומי מפוצל וקנאי אידיאולוגית ובעל הדגשים שונים. ודאי כשמדובר בשני פרמטרים כה רגישים כמו דת ולאום המובלים על-ידי מורי הוראה אשר מקדשים בדרכם המיוחדת שם שמים גם בפוליטיקה. בציבור כזה בחלקו החיבור הוא במידה רבה ויתור בלתי נסבל גם למקל וודאי למחמיר, שלא לדבר בעת צמתים הדורשים הכרעה.
בכל תחומי העשייה אנחנו בין המובילים והמצטיינים, כי ברוב התחומים פרצנו את גדרות המגזר. בפוליטיקה נשארנו מקובעים מעשית ומנטלית בחפירות המגזר, עובדה המנציחה 4 מפלגות בשתי רשימות עם 7 ח"כים וללא השפעה פוליטית ממשית.
התמקדנו עשרות שנים בעשיה פנימה לביתנו - בחינוך, בתורה ובהתיישבות. חלק חשוב בהצלחה היה בעזרת המכשיר הפוליטי המגזרי של אז - המפד"ל. הרבה מים זרמו מאז גם בירדן. המדינה השתנתה ובגרה וגם אנחנו. הגיעה הזמן לקחת חלק אמתי גם בפן החשוב המשפיע והקובע את דמותה ועתידה של המדינה: המכשיר הפוליטי.
השינוי: חיבור הציבור הדתי-לאומי כפרטים אל המציאות הפוליטית השינוי האמתי הוא אכן חיבור, אך חיבור שונה. חיבור של הציבור הדתי לאומי כפרטים אל המציאות הפוליטית, אל כוח
פוליטי הנמצא בפסגת ההנהגה הלאומית, כלי המאפשר השפעה דמוקרטית בבחירת מוסדותיו מנהיגו ונציגיו לכנסת, שבשורותיו יש יותר נציגים ציונים דתיים מאשר ברשימות הנושאות את חותמת ההכשר המגזרית. כוח אשר מתפקדיו הם הפסיפס האמתי של החברה הישראלית. לעלות בסולם הפוליטי לפסגת ההכרעות ולהשפיע משם. בליכוד.
התחרות הפוליטית המגזרית היא גורם הזקוק מעבר לתחרות האישית גם ליצירת הבדלים והדגשים אידיאולוגיים שונים לשם הצדקת הקיום הנפרד והמחלוקת. הבדלים אלו מגובים ומועצמים, ומקבלים מטריה רעיונית והלכתית ממגוון רבנים מגזריים. אין לי ספק שסגירת חנויות המכולת הפוליטיות והשותפות ברשת הסופרמרקטים המובילה תעשה טוב ותוריד את גובה להבות המחלוקות הפנימיות.
מה עוד שאין בפוליטיקה חתונה קתולית!!!
