אבירי הזיות השלום

על קבוצה זו של דון קישוטים מודרניים בישוב נמנים אלה שלעולם אינם מצליחים להבחין בין גשם לבין יריקה בפרצופם ובין מציאות לשרב במדבר. לאחרונה חזר והצטרף אליהם ח"כ נחמן שי. בכל פעם שמישהו בצד הערבי חושף כלפינו שיניים, הוא מפרש זאת כחיוך... . במאמרו: "איתות מעזה" (מעריב, דעות, 14.3.12), הוא מגלה את "איילת השחר" החדשה שלו בעזה - החמאס "המתמתן". את אסטרטגיית ההתאפקות הזמנית של החמאס מעימות ישיר חדש עם ישראל, מזהה שי "כשחר חדש", תחילתה של המערכה השנייה, האופטימית, במחזה התעתועים המכונה "האביב הערבי". באיוולתו אין הוא מבחין בכך שהתנהלות חמאס לעת הזו נגזרת משלושה גורמים: א. אי-וודאות בגלל אובדן בסיס התמיכה הראשי שלו בסוריה, ואי-התייצבותו של בסיס תמיכה חדש במצרים או במקום אחר; ב. רצון להמנע מגרירת צה"ל, לעת הזו, לתגובה קשה כלפיו, תוך אובדן תמיכה בציבור העזתי, שסובל מכל עימות נרחב בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לאו. לכן, נמנע החמאס מפעילות ישירה, אבל בה בעת מאפשר, בדומה לאירן, פעילות "פרוקסיס" - הג'יהאד האיסלאמי, וועדות ההתנגדות ואחרים - בחסותו באותן דרכים עצמן שבהן השתמש בעבר ועוד ישתמש בעתיד. כך משמר הוא את יכולתו לתקוף בעצמה ובשכיחות משתנות, מבלי לחשוף עצמו לתגמול ישיר, ובה בעת מצטייר בעיני הדיוטות והזויים כ"ילד טוב ירושלים": ממותן, מתרכך, מתבגר, מתעשת ומה לא; האמנם? כאשר יבשילו להערכתו התנאים לכך, יחזור ויעמיד עצמו בראש הפעילים. ג. הכנת הבסיס לבוא במקום הרשות הפלשתינית הדועכת, כנציגו של העם הפלשתיני. וכשזה יקרה, יוכל לחזור לדרכו האידיאולוגית הקבועה, שממנה, להוותו של ח"כ שי, לא זז בעבר וגם לא כיום ולהתייצב בראש המאבק נגד ישראל ובכלל זה המאבק המזויין. ישראל הרשמית בעיוורונה המדיני ובאזלת ידה המנהיגותית, וח"כ שי כחבר האופוזיציה הראשית בישראל, מסייעים לחמאס במימוש האסטרטגיה הנוחה לו כפי שרק אבירי הזיות מסוגלים. אני יכול להבין (מעט ובקושי!!) את הממשלה על-רקע אילוציה הבינלאומיים, אינני יכול להבין לחלוטין את ח"כ נחמן שי. איך נהוג לומר במקומותינו: "האהבה מעוורת..." - "אהבת השלום" של ח"כ שי, ובוודאי לא פופוליזם פוליטי, מבלעת עליו כאן את דעתו. ח"כ שי מתקדם במהירות מריאל-פוליטיקה למקום של כבוד במחנה ההזויים בישראל. זה אותו מחנה שדמויות מפתח המאפיינות אותו הם שמעון פרס, יוסי ביילין, חיים רמון, אורי אבני, מר"צ, מחציתה של מפלגת העבודה החדשה-ישנה וכמה איי אילוזיה בקדימה המתפוררת. את שמעון פרס אני מבין. הוא אינו יכול להתכחש לחלק ההרואי של חייו, זה שהתחיל בהסכמי אוסלו ופרס נובל לשלום יחד עם ערפאת והפך אותו לאייקון בינלאומי; אבל חבר כנסת שי...?!?!