להתאים הלימודים לשינויים הטכנולוגיים והחברתיים כן - אבל בעיקר להעלות את רמת המורים, שהוא המפתח לידע, לאהבת המקצוע ולהמשך הלימודים. תוכנית הלימודים ובחינות הבגרות הן מסגרות ערכיות שאסור לבטל, כי הן טובות למרבית התלמידים שהם בינוניים, שהולכים בתלם, שמכתיבים להם בבתי ספר, בבית ובחברה.
הלימודים במסגרות והבחינות אינן מתאימים למספר בודד יחסית של חריגים חיוביים, מחוננים או עילואים בתחומים שונים, כמו מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, מחשבים, אלקטרוניקה, אבל החינוך הממלכתי, לא מתייחס אליהם בלבד, אלא לרוב ילדי ישראל, הזקוקים נואשות למסגרת.
צמצום בחינות הבגרות ושינוי תכנים בנושא זה יש תומכים רבים, מבין המחנכים, ראשי אוניברסיטאות ובכירים במשרד החינוך. כבר שנים שיש קולות הקוראים לשינוי שיטת הבחינות, העברת חלקים מהם לבחינות פנימיות בתיכונים ורק מספר נושאים נבחרים להשאיר לבחינת בגרות.
בבחינות הבגרות יש להשאיר - נושאי ליבה, תכנים להמשך של לימודי תואר, תכנים למחקר, ללימודים אקדמאיים מתקדמים, נושאים אלה - אסור להשאיר לבחינות פנימיות. בחינות בתיכונים הם פתח למריחה, לתחרות פרועה, להדלפות/גניבות שיהפכו את הלימודים לתחרות "תיכוניסט נולד" - או "תיכוניסט גומר". בתי הספר התיכוניים - שבידם יהיה גורל בחינות הבגרות, יהפכו את התחרות ביניהם, למשהו פרוע ורעוע שלא תהיה שליטה עליו למשרד החינוך.
התוצאה תהיה - תיכון א' אצלו עוברים כל שנה 90% מהתלמידים ואילו, בתיכון ב' 92%, וכך הלאה, ע"ח לימודים לעומק ובעיקר הידע.
לדעתי, בחינות הבגרת צריכות להתרכז בנושאים אלה: - מתמטיקה.
- אנגלית.
- תנ"ך - היסטוריה של עם ישראל.
- תולדות ארץ ישראל/ומדינת ישראל - כבסיס למדינה יהודית ציונית בארץ ישראל.
- מחשבים.
כל יתר הנושאים להשאיר לבחינות בתיכונים בכיתה י"א.
המסגרת התיכונית והאקדמית - הוא הבסיס להתפתחות התלמיד, הסטודנט, החוקר, המרצה, ולא למידה עצמית וצבירת ידע מתוך החיים. זה חשוב, זה יפה, אבל זה לא מבוקר ולא מחובר למדע.
קיצורי דרך - פסולים הניסיון של לפיד, לקפוץ ישירות ללימודי דוקטורט מבלי לסיים בגרות, תואר ראשון ושני, הוא מסלול של פרוטקציה, של סלבריטאיות, רצון נואל של אוניברסיטה מכובדת, לעגל פינות מדעיות, כדי לתת לידוענים אפשרות קידום לא מקובל ופסול. גם אשתו הנחמדה והמוכשרת, ניסתה מזלה בקיצור הדרך, ממש חבל.
אני מכיר בעובדה שיש אנשים שללא לימודים אקדמאיים, מוכשרים ובעלי ידע, בתחומים מסוימים, מתוך לימוד עצמי, יודעים טוב יותר ושולטים בחומר טוב יותר מבעלי השכלה שהלכו בדרך המקובלת. אבל ציבור זה - הוא של בודדים, יוצאי דופן, עילואים או מחוננים מכוח לידה וכישרון מולד ואי-אפשר לקבוע כללים ולקיים מסגרות על-פי כישרונות טבעיים אלה.
במקרים חריגים כמפורט לעיל - ניתן ליצור עבורם קיצורי דרך אקדמאיים, כמו קיצור תוכנית לתואר ראשון, לתואר שני, עד לדוקטורט, אבל לא "קפיצה משולשת", ישירות לטופ.
לאנשים התורמים רבות לאקדמיה - בכסף, באיסוף כסף, בבנייה, במלגות לתלמידים. יש תואר אקדמי שנקרא "ד"ר לשם כבוד", המוענק לאנשים שתרמו רבות לקידום החינוך, התרבות והמדע. כך זה צריך להישאר וכל היתר שילכו ללמוד.
היו בעבר מספר מקרים שבהם אנשים נחמדים ורציניים, נסחפו במקצת והוסיפו לעצמם תארים שלא קיבלו עדיין, או ששאפו אליהם או סתם מצאו חן בעיניהם לצורך המעמד.זכורה פרשה של ח"כ שמיהרה לפרסם באתר הכנסת כי היא בעלת תואר שני, שהתברר כלא נכון ולא מאושר. הייתה גם שופטת שמיהרה לפרסם תואר שני, למרות שעדיין לא אושר. וגם במקרים בתחומי האוניברסיטאות ובתחום קהיליית עורכי הדין.
כתיכוניסט בתקופתי, הייתי מצטרף לקריאה לבטל את רוב בחינות הבגרות. נראה לי שגם רוב התיכוניסטים היום היו בשמחה מצביעים בעד הביטול או הצמצום. אבל בבחינת הנושא, דרך הילדים והנכדים - לא הייתי ממהר, לשבור מסגרות, לעגל פינות מבלי להכין את הקרקע לשינוי מהותי וערכי חדש - שלא יפגע ביסודות, בלמידה ובידע שצריך לרכוש כדי להגיע להישגים בחיים.
לא לשכוח - 10 מקבלי פרס נובל - מאז קום המדינה, מדענים שהגיעו להישגי שיא בידע הכללי והעולמי, הביאו כבוד למדינת ישראל ולמדע, למדו בתיכון, תואר ראשון, שני ודוקטורט במסגרות הישנות והנוקשות ובהצלחה רבה.
לכן, מסקנתי, לשינויים, לחידושים, לקדמה, יש לתת קדימות ומקום כבוד בלמידה ותוכן, לידע ופיתוח המחשבה והאישיות. כמו בבניית בית קומות - לא מתחילים מהפנטהאוז כלפי מטה - אלא חיוני להתחיל מהבסיס, המסד ולעלות כלפי מעלה.
הערה: - כבר היו (ואולי ישנם עדיין) ניסיונות של הקמת בתי-ספר "פתוחים", לאמור: התלמידים לומדים רק מה שמעניין אותם ומוותרים על היתר. אין בחינות, אין תעודות, הכל פתוח.
- הטרנד הזה, לא תפס ובצדק, כי חינוך - זה מתן בסיס רחב וכלים לחשיבה, עשייה והצלחה, ולא בחירה נוחה של מקצועות.
