סוציאליזם ו"בעל העקידה" של רבי יצחק עראמה

רבי יצחק עראמה חי בין השנים ק"פ ורנ"ד(1420עד 1494). לימים היה ראש ישיבת סמורה בצפון ספרד, לאחר מכן היה רבה של טרגונה בדרום קטלוניה. תחנתו האחרונה בכס הרבנות הייתה בעיר קלטיוד, שזכתה לכינוי "קלעת איוב". את תושבי העיר הזו לווה עד הסוף המר של גירוש ספרד בשנת 1492. אחרי הגירוש נדד עוד שנתיים בפורטוגל ואיטליה. שבע נדודים ומחלות, רצוץ ושבור נפשית ופיזית, נפטר בנאפולי בשנת 1494 . דרשותיו בספרו הידוע "עקידת יצחק" נכתבו בסגנון פילוסופי כדי שיהיו מענה ליהודים, שהוכרחו להקשיב לדרשות כמרים שנדרשו בעיקר בסגנון פילוסופי. הספר "בעל העקידה" בנוי ממאה וחמש דרשות על פרשות השבוע . אני רוצה להאיר זרקור לעבר דיון בפרשה אחת וליתר דיוק בפסוק אחד מתוך פרשת "בשלח" בספר שמות פרק ט"ו פס' י"ט: "...וְלֹא הֶעֱדִיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחֱסִיר, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לִקְּטוּ". המן נחלק לכל אחד לפי צרכיו. רבי יצחק עראמה גרס, שמשאבים לאומיים יש לחלק בהתאם לאותו חזון שלמעשה קיים ביסוד החשיבה הסוציאליסטית. משאבים לאומיים והון לאומי חייבים להיות שוויוניים - לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר - פירושו היהדות גורסת מדינת רווחה, השואפת לשוויון כדי שיהיה תואם את ההרמוניה הקוסמית. רבי יצחק עראמה גרס שהאדם, אשר נברא בצלם, מסוגל לשלוט בטבע ויש לו אחריות להרמוניה הקוסמית. ההרמוניה הקוסמית אינה מתיישבת "עִם מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת, שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם". הרמוניה הקוסמית סולדת ממציאות של טייקונים ואלפיון עליון מצד אחד ועשירונים שחיים מתחת לקו העוני. ההרמוניה הקוסמית אינה מתיישבת עם גילויים מחפירים של עוצמת פער מעמדי, היא מתיישבת רק עם לא העדיף המרבה ולא החסיר עם הממעיט. היהדות גורסת מדינת רווחה וחלוקה שוויונית של נכסי הקיום החברתי הלאומי. אין ספק שהמציאות, בה חי רבי יצחק עראמה בעיקר בטרגוניה בדרום קטלוניה, השפיעה על רוח הכתיבה. הוא חי בחברה יהודית, שהייתה נתונה למצב כלכלי קשה, כורעת תחת נטל מסים כבד ועוינות שלטונית אכזרית. אל מציאות זו היה דרוש כוח עמידה. לשיטתו, לא ניתן לגייס כוח עמידה ללא ערבות הדדית. לא ניתן לגייס כוח עמידה, כאשר עוצמת פער מעמדית היא אחת מאפיוניה של החברה . העיון במשנתו של רבי יצחק עראמה חייב לעורר את מצדדי המדיניות הניאו ליברלית במדינת ישראל להבנה , שיהדות ותפיסות כלכליות ניאו ליברליות הן למעשה ניצבות משני עברי המתרס. מדיניות, שאינה רואה את ההון האנושי בראש סדר העדיפויות, היא בניגוד להלכה. מדיניות, הרואה את ההון לשם ההון כנזר מלכות וכשרביט ניצוח על הוויית חיינו, היא זרה ליהדות.