אנחנו מתקרבים לחג הפסח. זה הזמן, טרם החג, לבחון האם כל הקולות של עם ישראל באו לידי ביטוי בסיפור הנפלא של סיפור הזיכרון ההיסטורי, סיפור ההגדה, שנבנה נדבך אחר נדבך בסיפור הגיבוש והמעבר ממשפחה לעם.
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחוֹק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם" - התורה בספר שמות י"ב 24 מצווה על זיכרון יציאת מצרים עוד טרם התרחשותה. בכך מציגה התורה את הזיכרון כחשוב וקודם אפילו למאורעות.
התורה פונה אלינו להזין את הזיכרון ההיסטורי. עם שאינו מזין עצמו מזיכרונות היסטוריים עלול להיות עני ברוחו. לכן אנחנו מתכנסים שנה אחר שנה ומבקשים ללמוד את סיפור החוויה של יציאה מעבדות לחירות.
במהלך ימי הביניים טקס הזיכרון בסדר הפסח לבש צורה ופשט צורה. כך עוצבו במרוצת השנים דפוסים, נדבך אחר נדבך, עד שהגיעו להגדה, המוגדרת כהגדה מסורתית.
התמורות ההיסטוריות מאז ימי הביניים מחייבים אותנו לחזור ולבחון האם הצלחנו במשימה, שכל הקולות של עם ישראל באו לידי ביטוי בספור ההגדה.
אני מבחין, שבסיפור ההגדה היטיבו מעצבי הסיפור לספר על ארבעה בנים. האם אין מקום לבחון הוספת קולות של ארבע נשים. החובה שיש לנו למתן ביטוי לכל הקולות מאתגרת אותנו בהעמדה לצד מדרש ארבעת הבנים גם את מדרש ארבע הבנות.
סיפור ההגדה נשען על החובה "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ". מצער אותי שבמרכז נמצא רק האב, מדוע נפקד מקומה של האם? כל עול ההכנות לחג מוטלות עליה, על אם המשפחה. איפה האמא - איפה וְהִגַּדְתְּ לְבִתֵּךְ או לחלופין וְהִגִּדְתְּ לְבִתֵּךְ וְלִבְנֵךְ, לִנְכָדַיִךְ וּלְנֶכְדּוֹתַיִךְ.
מארבע דמויות נשיות שאני מבקש לשלב בסיפור ההגדה, אתרכז במאמר זה רק בדמות נשית אחת שהייתי מוסיף לצד ארבעה הבנים בהם התברכנו בסיפור ההגדה. הדמות הראשונה זו תמר אשת ער. היא תוכתר בתואר "כְּאִשָּׁה הָאַמִּיצָה עֲלֶיהָ דִּבְּרָה תּוֹרָה".
תמר אשת ער, אלמנה שנואשה מקיום ההבטחה של יהודה, אבי בעלה שנפטר, לאפשר לה לבנות את חייה מחדש על-פי הדין המקובל.
תמר לוקחת את גורלה בידיה. נאבקת על זכותה לחיות חיי אישות, להקים משפחה ולהביא ילד לאוויר העולם, וזאת נגד אטימות של חברה פאטריאכלית. במאבקה היא משתמשת בחולשות של חמה, אבי בעלה שנפטר, ועל כן לבשה בגדי זונה. היא משיגה את הצדק שלה כשכל האמצעים כשרים בעיניה. במאבקה היה מסתכנת בעליה על המוקד כלשון הפסק של יהודה - "... הוֹצִיאוּהַ וְתִשָּׁרֵף".
דמותה של תמר ראויה לעלות על שולחן הסדר כקול אחד, קול צלול וחזק, מארבע בנות מול ארבעה בנים. תמר מסמלת נחישות במאבקה להגשמת מאווייה, מאבק שראשיתו מתנהל כנגד כל הסיכויים וזאת תוך נטילת כל הסיכונים. אבל תמר בהתנהלותה האמיצה מקעקעת אטימותה ואלימות של חומה פאטריאכליות.
דמותה הנשית של תמר ראויה לעלות בדיון בחוג המשפחה בסדר פסח אל מול ארבעת הבנים. היא משדרת עוצמה של כנות, משתמשת בכוחה, אך יודעת לרסנו ולאפקו.
על-פי עדות בעל ספר היובלים תמר מצליחה להביא את יהודה לכלל הכרה "כִּי רַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׁה.. הִתְחַטֵּא מְאוֹד וַיִּתְעַצֵּב". יהודה מגיע לכלל הודאה בחטא, חוזר בתשובה הודות לנחישות אישה, שהחליטה לא להתכופף מול שררה.
מופת האישה, הנלחמת באומץ את מלחמתה לחיים, ראוי לקבל מקום של כבוד בטקס סדר פסח, לקבל מקום של כבוד בגלריית הדמויות של "ההגדה", סיפור המסורת של התהוות עם ישראל בארצו.
על יתר שלוש הנשים ברשימות הבאות.
