גם כנגד ארבע בנות דיברה התורה (ב')

אנחנו מתקרבים לחג הפסח. זה הזמן לבחון האם בסיפור הנפלא של ההגדה, שעוצב במרוצת הדורות באו לידי ביטוי כל הקולות. במאמר הקודם הדגשתי את הצורך לכבד את ארבע הבנות כנגד ארבעה בנים, בהם דיברה תורה. לכבד גם את מי שנשאה על כתפיה את כל ההכנות לחג - טרחה, ניקתה, בישלה והכינה את שולחן הסדר. יהיה ראוי וצודק שנשמע את קולה, לא רק "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ", אלא גם "וְהִגַּדְתְּ לִבְנֵךְ וּלְבִתֵּךְ". במאמר הקודם התמקדתי בדמותה של תמר אשת ער, הקוראת קריאת תגר נגד הגזירה לחיות חיי אלמנה-חיה. היא מחליטה החלטה אמיצה להילחם על מימוש זכויותיה לאימהות ולבניית משפחה.

ציפורה ומשה - דמויות משלימות

במאמר זה אתייחס לדמותה של צפורה בת יתרו כהן מדבר מדיין. ספרות המדרש שופעת מעמדים מחמיאים לבת יתרו, לצפורה האישה טרם נישואיה למשה. על-פי "ילקוט שמעוני, שמות קס"ח", משה הוחזק כאסיר במדיין תקופה די ארוכה. מדרש "ילקוט שמעוני" מספר - "וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ עָצוּר שָׁמָה, וַתַּחֲמוֹל צִפּוֹרָה בַּת רְעוּאֵל וַתְּכַלְכֵּלְהוּ לֶחֶם וּמַיִם". משה הנסיך, שגדל בבית פרעה הוא רגיש לסבל בני עמו, לכן יצא לראות אותם בסבלותיהם, ואף מושיט יד לעזרת בן עמו הנתון במצוקה. צפורה בת החורין במדבר מגלה רגישות כלפי אדם במצוקה ומכלכלת אותו בלחם ובמים. המפגש בין שניים, הרגישים לסבלו של הזולת, הביא למפגש של אהבה ובניית תא משפחתי, תא של אהבה ונתינה לחברה. צפורה ומשה הם שתי דמויות המשלימות זה את זו בהיותם קשובים לסבלו של הזולת. הם אינם אדישים לסבלו של האחר, הם מתגייסים מתוך צו פנימי ערכי-מוסרי כדי לחלצו ממצוקה ומאימה.

ציפורה - אישה דעתנית

על-פי המדרש המאוחר בילקוט שמעוני, צפורה היא אישה דעתנית אקטיבית. היא יודעת להשמיע את מה שיש לה גם בסביבה גברית. היא מודעת להיותה בת הכהן ולכוח שיש בידיה, לכן היא משכנעת את אביה, יתרו, לשחרר את הפליט משה מכלאו במדבר. יתרו קשוב לקולות הצדק של בתו ופועל לשחרורו של משה. צפורה, ראויה שנעלה אותה על שולחן הסדר כדמות, שקשה לה להשלים, שישנם דברים השמורים אך ורק לגברים והם אסורים בתכלית האיסור על נשים. כאשר נולד לה בנה היא המוהלת , שמלה במו ידיה את ערלת בנה - "וַתִּקַּח צִפּוֹרָה צוּר וַתִּכְרוֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ, וַתִּגַּע לְרַגְלָיו, וַתּאֹמַר: כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי".(שמות ד' 25). הדגש הוא על המילה - לי. אני, צפורה, נשאתי אותו בבטני תשעה חודשים , אני ילדתי אותו, אני אבצע את ברית המילה למי שיצא מרחמיץ

ציפורה - דמות לחיקוי גם בימינו

בימים שהרבנות ושליחי המפלגות הדתיות שוללים מנשים את הזכות לשמש דייניות, או זכות ליטול תפקידים בריטואל הדתי בבית הכנסת, אנו רואים את צפורה, אשת משה רבנו, נושאת בתפקיד של מוהלת והיא חלק מהשיח והשיג של כל מערכות החיים הלאומיים והדתיים בימי התמורות ההיסטוריות הגדולות שפקדו את עם ישראל. בימים של הפרדת נשים באוטובוסים בירושלים ובבית שמש, מן הראוי להביט לעברה של צפורה, האישה המעורה בחיי הקהילה. היא אומרת את אשר יש לה לומר בחברת גברים, והם גם מקשיבים לה. הציבור מקבל בטבעיות רבה את עיסוקה במה שנראה רק כעיסוק גברי - היא מלה את ערלת בנה. היא מוכיחה, שאין מקצוע או עיסוק, שאישה אינה יכולה לבצעו על הצד הטוב ביותר. המפגש בין משה ובין צפורה ואביה הוא מפגש מפרה. זה מפגש בין אנשים מעמים שונים ודתות שונות , אין בו היסטוריה של פחדים, הכפשות, שנאות ודעות קדומות. זה מפגש התורם לשני הצדדים. למרות השוני בין התקופות, לפנינו סיפור מאתגר, סיפור של תקווה - ניתן לבנות גשרים בין דתות ובין עמים . צפורה המדיינית ומשה העברי בונים גשר לחיים ולגשר הזה אני מבקש לתת ביטוי בסדר הפסח שלי. כנגד ארבעה בנים וארבע בנות דברה תורה . אין לקבל ואין להשלים עם היעדרותן של ארבע הבנות מסיפור ההגדה.