חברי הכנסת שלנו מאוד אוהבים מחשבים. זוהי אחת המסקנות הבולטות מדוח הוצאות תקציב הקשר עם הבוחר לשנת 2011. בבדיקה מדגמית, נמצא ש-25 מבין אלו שהוציאו את הסכומים הגדולים ביותר בשנה שעברה, קנו מחשבים באלפי שקלים. הסיפור נעשה מעניין עוד יותר, כאשר מעיינים בדוחות לשנים הקודמות.
12 מתוך אותם 25 ח"כים רכשו מחשבים גם בשנת 2010 (מיכאל בן-ארי,
מוחמד ברכה,
דני דנון,
מגלי והבה,
עינת וילף,
ישראל חסון,
אמנון כהן,
אורלי לוי-אבקסיס,
אלכס מילר, חנא סוויד, מירי רגב ו
ליה שמטוב). אם נרחיב את הבדיקה ל-2009, נמצא עוד שבעה (
דליה איציק, טלב א-סאנע,
זאב בילסקי,
יצחק הרצוג,
מתן וילנאי וסעד נפאע). כלומר: 19 מתוך 25 חברי כנסת מצאו לנכון להחליף מחשבים בתוך שנתיים - זמן קצר מאוד, ונתון המעורר תמיהות לגבי מידת התבונה שהם עושים בכסף הציבורי. אגב: נפאע, שהוציא בשנה שעברה סכום שיא של 11,785 שקל על מיחשוב, הוציא שנתיים קודם לכן 3,234 שקל באותו סעיף.
נתון בולט נוסף הוא טווחי המחירים הניכרים שמשלמים נבחרינו. יש הרוכשים מחשבים ניידים באלפי שקלים בודדים, ויש המגיעים לאלפים רבים. יש המשלמים בסביבות 10,000 שקל תמורת אחזקת אתר האינטרנט שלהם, ויש המשלמים כפול ואף יותר. אחד רכש טלוויזיה ב-1,300 שקל, וחברו שילם קרוב ל-3,000 שקל. נכון שיש הבדלים במוצרים ובשירותים, אך בכל זאת - מאחר שמדובר בכספי ציבור - ראוי היה שהרכש ייעשה בצורה מרוכזת, תוך בקרה על הסכומים וניצול היתרון לגודל אם כמה וכמה חברי כנסת מבצעים אותו ביחד.
סעיפים אחרים מעוררים תהייה לגבי המסתתר מאחוריהם. חברי כנסת רבים מוציאים עשרות אלפי שקלים על "ייעוץ מקצועי" - מונח סתום שאינו אומר דבר, ואשר עלול גם להוות מסווה לתשלומים בלתי ראויים. כנ"ל לגבי "ציוד משרדי": זה יכול להיות כל דבר, החל במכשירי כתיבה וכלה בהזרמת כספים למקורבים. שלא לדבר על "לימוד שפה": יפה מאוד שהח"כים רוצים להשכיל, אך בהתחשב בעובדה שכולם מדברים עברית ואת שפותיהם של קהל בוחריהם (ערבית, רוסית, אידיש וכדומה), ממש לא ברור מדוע אנחנו צריכים לשלם תמורת שיפור כישורי הנאום שלהם.
ההוצאה העיקרית של רוב חברי הכנסת היא הלשכה מחוץ למשכן הכנסת. אלא שבחלק לא קטן מן המקרים, מדובר בלשכה פיקטיבית שכמעט לא נעשית בה עבודה כלשהי. רמז ברור למדי לכך ניתן למצוא אצל אותם ח"כים המדווחים על תשלום שכר דירה תמורת הלשכה, אך אינם מדווחים על הוצאות כלשהן בסעיפי אחזקתה ו/או שכר עובדיה. גם כאן, יש מקום לחשש שמא מדובר בסעיפים המשמשים מסווה למתן טובות הנאה למי שחברי כנסת חפצים ביקרם.
ולבסוף: סעיף קטן בדוח של חנין זועבי שמשך את תשומת ליבי - 3,828 שקל להובלת ציוד. מה בדיוק לקחה איתה זועבי ל"מרמרה" שהצריך הובלה שכזו?