באמצע ינואר 2012 פרסמה הוועדה האירופית המכינה של הצעדה הגלובלית לירושלים הזמנה לגורמים באירופה לקחת חלק בצעדה כדי להביע את תמיכתם. ההזמנה הצהירה כך:
"אנו אומרים לא לציונות ולמדינה קולוניאליסטית שהינה יהודית באופן בלעדי ומגיבה למאבק הלגיטימי של העם הפלשתיני הילידי בהרחבת משטר האפרטהייד".
מארגני הצעדה מתארים אותה כ"יוזמה פלורליסטית החוצה תרבויות ודתות ובעלת מצע פוליטי פשוט", בעוד שבמקומות אחרים היא תוארה כ"יוזמת מחאה אזרחית פורצת דרך ולא-אלימה". הם שואפים לערוך צעדות לירושלים "או לנקודות הציון הקרובות ביותר אליה", ב-30 במארס, שבו מצוין "יום האדמה". ממקום מושבם באירופה הם מצהירים:
"אנו מצטרפים ליוזמה הממשיכה יוזמות קודמות. כוונתנו היא לבנות גשר של שלום בין האזור הערבי, אירופה וחלקים אחרים של העולם".
על-פי הדיווחים, הרעיון המקורי לצעדה נולד בקרב משתתפי "שיירת הסולידריות מאסיה לעזה" שהתקיימה בדצמבר 2010 וכללה פעילי שמאל רדיקלי הפעילים נגד ישראל - כולל איש הקשר של התנועה לשחרור עזה בהודו - לצד פעילים איסלאמיסטים מרחבי אסיה.
כמה ימים מאוחר יותר, ערכה הוועדה המרכזית של הצעדה, הכוללת בין 40 ל-42 חברים, כינוס בביירות. בראש הוועדה עומד סלים אל-חוס, ראש ממשלת לבנון לשעבר הפעיל בחוגים אנטי-אימפריאליסטיים, והמשמש גם כנשיא לשם כבוד של הקמפיין הבינלאומי לסיום המצור על עזה (ICESG). בנאום הסיום של המפגש הראשון הדגיש את חשיבותה הפוליטית והתרבותית של ירושלים לפלשתינים ולאנושות כולה, וקרא ל"עמי העולם החופשיים" להגן על ירושלים ועל אתריה הקדושים וההיסטוריים. בנוסף הדגיש את האופי ה"לא-פוליטי" וה"מגוון" של משתתפי הצעדה ואת מחויבותם לאי-שימוש באלימות.
בפגישה השנייה נבחר ד"ר ריבחי חלום לעמוד בראש הצעדה הגלובלית. חלום הוא פונקציונר בכיר לשעבר בפת"ח ובאש"ף שפרש מהם בגלל התנגדותו לשיחות השלום במדריד ולהסכמי אוסלו. מתאם הוועדה הוא מוחמד צוואלחה, אשר מילא תפקידים דומים בעבר במשטים והיה קשור גם לשיירות היבשתיות, כסגן יו"ר הקמפיין הבינלאומי לסיום המצור על עזה. גם משתתפים נוספים בפגישה לקחו חלק בשיירות היבשתיות ובמשטים, לרבות חבר הפרלמנט הבריטי לשעבר ג'ורג' גאלווי, ד"ר פול לארודי שהוא אחד המייסדים של תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM), נציגים מאירופה, הודו וארה"ב. בפגישה הוסכם לשנות את התפיסה שהנחתה את היוזמות המוביליות הקודמות בשיירות Viva Palestina ו- Miles of Smiles, ובמשטים - מ"פריצת המצור על עזה" ל"פריצת הכיבוש". חלום העריך כי הגעתם של המוני אנשים מכל הכיוונים תקשה על צה"ל לבחור בתוכנית פעולה. הוא גם הדגיש שגיוס משתתפים בדרכי שלום אינו תחליף להתנגדות (מוקאוואמה).
אישיות חשובה נוספת שנכחה בכינוס היא ד"ר מוסטפא ברגותי, חבר אופוזיציה מהרשות הפלשתינית העומד בראש "היוזמה הלאומית הפלשתינית". ברגותי מעורב מאוד בתנועת BDS ומסייע לקידומה, ויש לו קשרים רבי שנים עם גורמים המשוייכים לחוגי האחים המוסלמים באירופה.
במחצית הראשונה של פברואר 2012 החלו הוועדות הארציות בהכנותיהן, בין אם בירדן, שבה נראה כי האיגודים המקצועיים, מעוזם של האחים המוסלמים, תופסים מחדש את המנהיגות; בטורקיה, אשר בה לפי דיווחי אתר "קואליציית הצדקה" (UoG) התקיים כינוס בן יומיים על "האביב הערבי-טורקי" אשר "חקר דרכים ומנגנונים לתמיכה באלקודס ובתושביה ובפריצת המצור על תושבי עזה"; בפקיסטן, שבה ערכה התנועה המודודיסטית ג'מאעת-א-איסלאמי כינוס בנושא; או בלבנון, שבה נערכו פגישות נוספות עם גופי שמאל רדיקלי במדינה, כגון המיליציה הנאצריסטית אל-מוראביטון. לפחות חלק מהפגישות נערכו במשרדי ההנהלה המקומיים של פת"ח, והשתתפו בהם גם נציגים של אש"ף, תנועות ג'יהאדיות כגון אנסאר אללה, ועוד. גם באירן הוקמה ועדה מייעצת לצעדה.
מאמץ אזרחי ובלתי אלים כחלק מן הקמפיין הבינלאומי לדה-לגיטימציה של ישראל כמדינת העם היהודי, הצעדה היא השלב הבא במסגרת ה"מוביליות הבינלאומית" ("פעולה ישירה"). ה"מוביליות" מצד אחד, ותנועת החרם, משיכת-השקעות וסנקציות נגד ישראל (BDS) מצד שני, הופכות בהדרגה לשני מסלולי הפעילות העיקריים במסגרת הקמפיין. כפי שראינו בבריטניה, שהיא אחד המוקדים הראשיים של הקמפיין כולו, מאמצים אלה נעשים בידי קבוצות שמעולם לא היו מרכזיות בפוליטיקה או בזרם המרכזי של דעת הקהל. לפיכך, ככאלו הן פונות ליעדים העשויים לשמש אותן כבסיס להכרה על-ידי הזרם המרכזי ולגיוס תומכים - העולם האקדמי, שהוא המקום הטבעי לדעות רדיקליות ולאקטיביזם סטודנטיאלי; הקהילה המתפתחת של ארגונים לא ממשלתיים והחברה האזרחית; איגודים מקצועיים, אשר מעצם טבעם פונים יותר לחוגי השמאל; דרגים פוליטיים שונים, תקשורת המונים ומוסדות דתיים בנושאים מסויימים.
כמה גורמים תרמו לקידום המאבק הפוליטי:
- "מסלול דרבן", אשר עלה לפני השטח בספטמבר 2001 בכינוס העולמי נגד גזענות, אפליה על-רקע גזעי, שנאת זרים וצורות אחרות של אי-סובלנות, שנערך ביוזמת האו"ם ואשר בו הואשמה ישראל בביצוע שואה. פורום מקביל של ארגונים לא-ממשלתיים הוליד את "הצהרת ה-NGO" המכנה את ישראל מדינת אפרטהייד ומאשימה אותה בביצוע טיהור אתני בעם הפלשתיני.
- התחזקותו של האיסלאמיזם הסוני באירופה והמעבר לשלב הפוליטי במחצית השנייה של שנות ה-90' של המאה ה-20; האביב הערבי אשר הוביל לעלייתו המהירה של האיסלאמיזם הסוני ברחבי המזרח התיכון, ובמיוחד "האחים המוסלמים" שעד עתה השיגו כוח רב בתוניס, מצרים, כוויית, מרוקו, לוב ותימן; ובה בעת, מעורבותן הגוברת של קטר וטורקיה התומכות בקידום האיסלאמיזם הסוני בפוליטיקה האזורית והבינלאומית.
- הדרך שבחרו פת"ח והרשות הפלשתינית בחודשים האחרונים, הכוללת ניסיונות לעקוף את הסכמי אוסלו ולהשיג הכרה בינלאומית בדרך לעצמאות.
- אקטיביזם גובר של גורמי שמאל רדיקלי ברחבי העולם, במיוחד (אך לא רק) של חוגי האנרכיסטים, הצובר תאוצה נוכח המשבר הפיננסי העולמי.
- המשך התפתחותה של התקשורת החברתית המקלה על יצירת קשרים והקמת קואליציות.
התוצאה של כל אלה היא התרחבות המעגלים של אותן קואליציות והתחזקות תפקידו של המרכיב האיסלאמיסטי, במקביל למעורבות מוגברת של פת"ח ובכירים פלשתינים הפועלים למען אותן מטרות. מחקר של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, העומד לראות אור, חושף כיצד תנועת BDS מתקבלת בזרועות פתוחות על-ידי ארגונים באירופה הקשורים ל"אחים המוסלמים" מצד אחד, אך גם על-ידי הפת"ח והרשות הפלשתינית מצד שני. נראה כי שני הצדדים החלו להגביר את מאמציהם בכיוונים הפוליטיים-אזרחיים של המאבק מיד לאחר מבצע "
עופרת יצוקה" בעזה בסוף 2008 ותחילת 2009.
בשנים האחרונות מתנהל קמפיין פלשתיני בסוגיית ירושלים המתמקד ב"ייהוד ירושלים". כמה נושאים קשורים הועלו לאחרונה במה שנראה כעיתוי מתואם בין אישים מובילים ברשות הפלשתינית, החמאס ו"האחים המוסלמים", לקראת הצעדה הבינלאומית.
ביום שישי, 24.2.2012, העביר איסמאעיל הנייה את דרשת יום שישי ב"אל-אזהר" שבקהיר (צעד משמעותי בפני עצמו). במסגרת הדרשה אמר הנייה: "שילמנו בדם רב כדי לשמור על ירושלים ערבית ומוסלמית. האביב הערבי גיבש את הרעיון האיסלאמי על סיפה של ירושלים".
באותו סוף שבוע נפגשו הוועדות הבינלאומית של "הצעדה הגלובלית לירושלים" בירדן, ובקטר נערכה ועידת הליגה הערבית להצלת ירושלים. אלא שבוועידה בקטר ניכרו הבדלי הגישות בין חוגי הפת"ח ובין החוגים האיסלאמיסטיים, כאשר עבאס קרא לערבים ולמוסלמים לבוא לבקר בירושלים, בעוד שחמאס והשייח' קרדאווי, מנהיגם הרוחני של אנשי "האחים המוסלמים", הצהירו שמוסלמים שאינם פלשתינים לא יורשו לבקר בירושלים כל עוד היא מוגדרת "תחת כיבוש". עובדה זו גרמה למחלוקת בין הצדדים, ושרים ברשות הפלשתינית מבקשים כעת מקרדאווי לבטל את ה"פתוה" הזו.
קשה להעריך כעת את תוצאותיהן המעשיות של ההכנות לצעדה, ואולם, כמה מאפיינים בולטים שלה משקפים את המבנה הנוכחי של הקמפיין הבינלאומי לדה-לגיטימציה של ישראל:
- עבור רוב המשתתפים בקמפיין, הרעיון של "אי-אלימות" אינו מחליף את המאבק האלים נגד ישראל, אלא בא לפעול לצידו.
- גוברת השתתפותם של חוגים איסלאמיסטיים-סונים התורמים ממשאביהם ומיכולת הארגון שלהם, והם מעוּדדים מעלייתם בעקבות האביב הערבי. מצד שני, פת"ח, אש"ף והרשות הפלשתינית מגבירים גם הם את מעורבותם, רשמית ובלתי רשמית, זאת במסגרת העידוד לכל מה שהם מגדירים כמאמץ אזרחי ובלתי אלים.
- חוגי המשתתפים בקמפיין מתרחבים לשוליים וכוללים כעת יותר נציגי ג'יהאד בצד האיסלאמיסטי, יותר נציגים של הימין הקיצוני באירופה מאשר בעבר, ומשתתפים ממדינות חדשות.
- נטיות אלו ומסגרת הקואליציות שממנה בנוי הקמפיין גם מובילים למחלוקות הולכות וגוברות בין המשתתפים.
ד"ר נורמן פינקלשטיין, אחד המבקרים הקולניים ביותר של ישראל ברחבי העולם, הצהיר לאחרונה כי תנועת ה-BDS היא "כת" וכי האנשים המנהלים אותה אינם ישרים. הוא סיים את דבריו באומרו: "לפחות היו כנים לגבי הדבר שאתם רוצים באמת - 'אנו רוצים לחסל את ישראל וזוהי האסטרטגיה שלנו להשיג זאת'".
