השבוע יתקיימו הבחירות לראשות מפלגת קדימה שכנראה יובילו לסוף דרכה של תנועת מרכז, שכשלה בגלל מנהיגות כושלת שלא הצליחה לייצר מדיניות אידיאולוגית. בשלוש שנים האחרונות ראינו בקדימה סיעה מפוצלת ומפולגת, שלא הצליחה להציג חזית מאוחדת בשום נושא או הצליחה לפעול ביחד למען מטרה או מאבק משותף. במקום שמנהיגי המפלגה ישבו ביחד וייצרו אג'נדה פוליטית מוסכמת, נוצר בקדימה ואקום אידיאולוגי ומחנאות, שנובעים בעיקר מחוסר היכולת ומחוסר הרצון של מנהיגי המפלגה לקיים דיון אידיאולוגי. סיעת קדימה הפכה מהר מאוד לזירת התגוששות בין עמדות מנוגדות, והדבר היחיד שחיבר בין חברי הכנסת בקדימה הייתה השאיפה שלהם להמשיך ולשבת על כסאותיהם בכנסת, בתקווה שביבי ירחם עליהם ויקרא להם להצטרף לממשלה.
המתמודדים היום על הנהגת המפלגה אולי לא מודעים או פשוט בוחרים להתעלם מכך שזה בכלל לא משנה מי מהם ינצח בבחירות, כי דינה של המפלגה הכושלת כבר נחרץ מזמן, והמאבק בין לבני ומופז יהפוך לעוד פיסת היסטוריה של מפלגה שלא שרדה.
איפה טעיתי? לבני בטח שואלת את עצמה היום איפה היא טעתה, והתשובה לכך היא שהיא טעתה לאורך כל הדרך, מאז שהיא נבחרה, והיא ממשיכה לטעות גם עכשיו. לבני בחרה להצניעה את עמדותיה וויתרה על האידיאולוגיה שלה, על-מנת לייצר מפלגת מרכז וירטואלית שאין לה בסיס אידיאולוגי. במקום לייצר אידיאולוגיית מרכז ברורה ומוסכמת המבוססת על תפיסה כלכלית וביטחונית מתונה, לבני פשוט בחרה לרוב לשתוק או לדבר בשתי קולות, כשהיא פעם קורצת לימין ופעם קורצת לשמאל. המדיניות הזאת שבה בחרה לבני הובילה אותה לעשות את כל הטעיות האפשריות שיכול מנהיג אופוזיציה לעשות, כשבמקום להציג אלטרנטיבה אידיאולוגית היא עסקה רק בשמירה על אחדות המפלגה.
לבני שהבטיחה פוליטיקה אחרת נכנעה לעסקנות הפוליטית, כאשר היא מינתה פעילים לא ראויים לתפקידים מרכזיים במפלגה, השתיקה את הפעילות האידיאולוגית במפלגה וגזרה על עצמה שתיקה בנושאים שבהם ציבור בוחריה ציפה ממנה להתבטא בבירור ובהחלטיות. האבסורד הוא שדווקא החשש המתמיד הזה מפירוק המפלגה שיתק את קדימה ואת
ציפי לבני, והוא זה שיוביל לפירוק הקרוב של המפלגה. המאבק מול מופז בימים האחרונים ממחיש עוד יותר שלבני לא ממש למדה מהטעיות שלה, כי במקום לייצר אג'נדה פוליטית אידיאולוגית היא נכנעת לעסקנות ונותנת למאבקים האישיים להשתלט לה על הקמפיין.
