הטור של פריצי

בעיר החרדית בית"ר עלית נבנתה בשעה טובה עוד שכונה חדשה. הבתים כבר מוכנים, אולם העירייה לא נותנת להם טופס אכלוס. העילה: רמפות לעגלות. בגלל שבית"ר שוכנת בהרים יש בין הכביש ומדרכותיו לבין הבתים פערי גובה של כ-30 מטר. סתם לעלות או לרדת זו לא בעיה, אבל אם אתה מצויד בעגלת ילדים זו כבר בעיה. מאחר שבמגזר החרדי של בית"ר עילית הסיכוי למצוא מישהו שאינו דוחף עגלת ילדים וגורר עוד 3 זאטוטים דומה לסיכוי למצוא בצה"ל חייל בלי מספר אישי, דורשת העירייה שיוקמו לכל הבתים רמפות לעגלות, כדי שהנשים תוכלנה להשתנע בקלות בין הבית לגן הילדים ובין תלמודי התורה לקופת החולים. מאחר שאיש במגזר החרדי לא חושב שהתושבים צריכים לשלם עבור הרמפות שלהם, הסדירה העירייה את הלחצים הנדרשים ומשרד השיכון הסכים לשלם ולממן מתקציבו את בנית הרמפות. לעובדה שלשר השיכון קוראים אטיאס והוא מש"ס אין שום קשר לכך שהמדינה היא שתשלם עבור בניית הרמפות לבתים. גם אם היו קוראים לשר דרעי, או אלי ישי, או גפני, זה היה נעשה אותו דבר, מה שמוכיח שזו בכלל לא אפליה לטובת מגזר מסוים. אבל משרד השיכון עוד לא העביר את הכסף ולא סלל את הרמפות, ועכשיו העירייה עושה שרירים ולא נותנת לקבלנים את טופס 4 , שזה מה שצריך כדי שיהיה אפשר למסור את הדירות לאברכים. וכך נוצר הלחץ: האברכים לא מקבלים את הדירות החדשות ונדרשים להמשיך לשלם שכר דירה היכן שהם גרים ונגרם להם חסרון כיס. מזה כבר קמה הזעקה ומתחילים הטלפונים והשתדלנים והעסקנים שמקיימים שיחות עם הפקידים ומצלצלים ללשכת השר. ואם בעוד חצי שנה תגלו קריטריונים חדשים במשרד השיכון, שיקבעו גם פיצוי לכל מי שלא קיבל דירתו בזמן כי המדינה לא בנתה לו במועד רמפה לעגלת התינוק, תדעו שהמערכת עובדת. לפחות עליכם.

בזמן שבליכוד ממשיכים ללקק את דבש השלטון והמשרות, ובקדימה נגמר קרב הנקמה בקרקופה של המנהיגה הקודמת והמפלגה יכולה לחזור ולנסות להראות כמו הליכוד, במפלגת העבודה חוזרים לשורשים. זו לא בדיחה. זו המפלגה היחידה בארץ שמדברת כיום עם חבריה, שמכנסת שולחנות עגולים לדיאלוגים פנימיים על עתיד המדינה ושחבריה יודעים איפה המפלגה נמצאת. יש משהו מיושן בפעילותה של מפלגה שעדין נפגשת בסניפים ולא רק בסקרים טלפונים ויש משהו תמים במפלגה שמכנסת את החברים לשיחות ונותנת להם לדבר ולדון באידיאולוגיה ורעיונות. אבל יש בזה משהו חזק. תוך שיתוף פעולה מפתיע בין שלי יחימוביץ לחיליק בר, מזכ"ל המפלגה הצעיר שמנהל את הפעילות הזו (מפלגה שעד כה כדי להיכנס בה לחוג הצעירים היית צריך להוכיח שאתה כבר בן 60 ), מפלגת העבודה מנערת אבק מעל כנפיה, וככל שרואים את תנועות החול הסמויות נראה שציפור הספינקס הזו, שברק קבר כבר פעמים, עוד תצא ותמריא. זה עדיין לא אומר שמפלגת העבודה תחזור למעמדה ההיסטורי. זה עוד לא אומר שמנהיגתה יכולה להוביל הנהגה פוליטית. זה עוד יבחן. אבל זה אומר שלחברי העבודה אין במה להתבייש כיום על חברותם במפלגה. וזה כבר הרבה מאד.

בשלושת החודשים הראשונים של 2012 תפסה המשטרה במגזר הערבי בישראל 110 אקדחים, 70 רובים, 50 רימונים, 15 מטענים ו- 3 טילים. אם זה מה שמשטרה תפסה ב-3 חודשים אתם כבר יכולים להעריך מה וכמה יש שם באמת. בשנת 2011 אגב, נתפסו במגזר הערבי כ-900 כלי נשק כאלה. לא תמיד האקדח מהמערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. לפעמים הוא יורה כבר במערכה השנייה ולפעמים הוא יורה בקהל. כך או אחרת, הצבר נשק חם בידי האוכלוסיה הערבית בישראל בתוספת האירועים, הבעיות, היצרים וההזדמנויות המזרח תיכוניות, הוא בהחלט פוטנציאל להרבה מאד בעיות ושפיכות דם. ולא מיותר להזכיר שהנשק הזה אינו מצטבר בידי סתם אוכלוסיה ערבית שומרת חוק, אלא בידי גורמים בעיתיים ביותר בתוכה. כולל בעיתיים לה עצמה. אז מה עושה מדינת ישראל? לפני שנתיים הכנסת ביטלה לכל מחזיקי רובה זעיר (טוטו) ברישיון את יכולת חידוש הרישיון, אלא אם יוכיחו שהם חברים במועדון ירייה רשמי, שאז ממלא צריך לרכוש רובה צליפה מסוג אחר ולהירשם לנבחרת הבינלאומית. התוצאה הייתה שכ-3,000 בעלי כלי נשק כאלה, שכולם היו אזרחים שומרי חוק, ללא הרשעות או עבירות ושסתם החזיקו את הנשק ברשותם באישור, לא יכלו יותר לחדש את רישיונם וגם לא יכלו למכור את הנשק (כי אין מוציאים עבורו רישיונות) ואז הנשק הוחרם מהם בפועל וללא פיצוי. ככה כנסת ישראל נלחמת באחזקת הנשק וברצח נשים ע"י בעלים אלימים. לא מיותר לציין שום אישה לא נרצחה ב-20 השנים האחרונות בירי מרובה טוטו (וגם לא אדם אחר). אבל אלה הרובים היחידים שהכנסת אסרה על חידוש רישיונם. רובי טו-טו. מה ששוב מעיד ששלטון עושה מה שהוא יכול לעשות ולא מה שצריך או הגיוני לעשות. וכשמגלים שיש בישראל למעלה מ-160,000 אקדחים פרטיים מקליברים גדולים יותר שהם ברישיון, ומוערך קיומם של לפחות עוד 50,000 אקדחים כאלה שמסתובבים שלא ברישיון, מתחילים להבין בעצם למה בתורת הבליסטיקה הקליבר הוא מדד חשוב לעוצמת הנזק: ראו את הנזק שנגרם למדינה מהפער בין קוטר הלוע של מחוקקינו לבין קוטר מוחם.