מורשת פסח, ובמיוחד משה ויציאת מצרים, מהווים חלק בלתי-נפרד מההוויה האמריקנית מאז המאה ה-17, ומשפיעים על עיצוב אתוס החרות האמריקני ומערכות המשפט והמוסר בארה"ב.
השפעת מורשת פסח על תפישת העולם האמריקנית מהווה נדבך חשוב ביחס המיוחד של העם האמריקני כלפי המדינה היהודית, הרואה בה נושא-פנים ערכי וחיובי, ולא רק נושא-חוץ. אומנם יש משקל רב לאיומים ולאינטרסים משותפים בעיצוב יחסי ישראל-ארה"ב, אך התשתית הקבועה והמוצקה של הברית המיוחדת בין השתיים מורכבת מערכים משותפים כגון מורשת חג הפסח.
מורשת חג הפסח לאורך ההיסטוריה של ארה"ב במאה ה-17 הגיעו לארה"ב ראשוני המתיישבים מבריטניה שראו במלך הבריטי את "פרעה המודרני", באוקיינוס האטלנטי את "ים-סוף המודרני" ובאמריקה את "ציון/כנען המודרנית". ב-1776 פרסם תומאס פיין את Common Sense שהפך למצפן של המרד נגד בריטניה, התייחס למלך הבריטי כ"פרעה" וציטט את התנגדות גדעון ושמואל למוסד המלוכה. "האבות המייסדים" בנג'מין פרנקלין, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון הציעו שהסמל הרשמי האמריקני יציג את חציית ים סוף, טביעת מרכבות פרעה ועמוד האש. הם שאבו השראה מיציאת העם היהודי מעבדות לחרות, ראו ב-13 המושבות מהדורה מודרנית של 12 השבטים וקראו לעצמם "עם הברית המודרני".
התנועה לשחרור עבדים במאה ה-19 והתנועה לזכויות האזרח במאה ה-20 הושפעו על-ידי אתוס "יציאת מצרים" בפרט והתנ"ך בכלל. ב-1830 הפך הפסוק החרות על "פעמון החרות" לסמל ההתנגדות לעבדות השחורים: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" (ויקרא, פרק כ"ה, פסוק 10). הסופרת הארייט ביצ'ר סטאו, מחברת אוהל הדוד תום (1852), ובעלה, חקרו את "יציאת מצרים" והתנ"ך. הארייט טאבמן שהבריחה עבדים שחורים ממדינות הדרום לצפון ארה"ב כונתה "משה", וההמנון הבלתי-רשמי של השחורים היה שיר-הנשמה, Go Down, Moses.
רוב ההספדים לנשיא הנרצח לינקולן, ב-1865, התייחסו אליו כ"משה", משחרר העבדים" שלא הגיע, אף הוא, ל"ארץ המובטחת". להנצחת זכרו של לינקולן, תרמה ממשלת צרפת את "פסל החרות", הקורן (כמו פני משה ברדתו מהר סיני) ומחזיק בידו את לוח החוק (כמו "לוחות הברית").
ב-1954 כינה מרטין לותר קינג את החלטת בית המשפט העליון לבטל את ההפרדה הגזעית בבתי הספר כ"חציית ים-סוף". ב-1964 הוא זכה בפרס נובל והכריז: "עם משועבד חייב להתנער מעבדות... התנ"ך מנחיל לנו את האירוע המלהיב של משה העומד לפני פרעה וקורא, 'שלח את עמי'".
ב-1982 נאם הנשיא רייגן בפרלמנט הבריטי וציין את "יציאת מצרים" כציון דרך בהתנגדות החברה המערבית לעריצות: "מאז יציאת מצרים כותבים ההיסטוריונים על ההקרבה במאבק למען החרות - עמידת הגבורה (היוונית-ספרטנית מול אירן) בתרמופילאי, מרד ספרטקוס, ההסתערות על הבסטיליה ומרד גטו וורשה." ב-2003 אמר הנשיא בוש, בנאום בסנגל: "עבדים שחורים בארה"ב למדו את סיפור "יציאת מצרים" וגילו נחישות להגיע אל הארץ המוטחת של החרות". ב-2007 אמר הסנטור אובמה שחלוצי זכויות האדם בארה"ב היו "דור משה" והוא - אובמה - בן "דור יהושע" שיחצה את "הנהר" אל "הארץ המובטחת".
ב-2012 ניצב פסל משה רבנו מול מושב יו"ר בית הנבחרים בגבעת הקפיטול; פסלי משה רבנו האוחז בלוחות הברית מתנוססים מעל הכניסה לבית המשפט העליון האמריקני ומעל שולחן השופטים העליונים; אנדרטה של לוחות הברית ניצבת על מדשאת בנין הקפיטול בטקסס ואנדרטה דומה תוקם בקרוב על מדשאת בנין הקפיטול באוקלהומה.
ב-2012 עומדות ארה"ב, ישראל והחברה המערבית בפני האיום הברור, המידי והקטלני ביותר על החרות מאז מלחמת העולם השנייה - טרור אסלמי קונבנציונלי וגרעיני. כדי לנצח במערכה, יש לגייס - שוב - את המנהיגות מונחית העקרונות של משה, את קריאת התיגר, ההקרבה והנחישות של יהושע וכלב ואת אמונה בצדקת הדרך של פסח ו"יציאת מצרים".
