יש רק שתי מצוות מן התורה בתחום חינוך הילדים, האחת ללמדם תורה שנאמר "ושיננתם לבניך" (דברים, ו', ז') והשנייה לספר ביציאת מצרים "והגדת לבנך" (שמות, י"ג, ח').
מצווה מן התורה לספר לבנים על יציאת מצרים. ולכן, בליל הסדר ישנה תשומת לב מיוחדת אליהם. הילדים שואלים מה נשתנה. מקבלים אגוזים וקליות כדי שלא יירדמו במהלך הלילה.
מה המיוחד בערב זה מכל ערבי השנה שבהם מתכנסת המשפחה לחוג את החג בהסיבה עם כל סימני הסדר כאשר קיים דו שיח בין האב לילדיו?
עשרת הדברות פותחות בדיבור: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות, כ', ב'). האמונה בבורא העולם מתבססת על העובדה שה' הוציאנו מארץ מצרים משעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול.
זו הסיבה שהפסוק אינו מנמק את הצו להאמין בה' על סמך היותו בורא העולם. התורה מדגישה "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ואינה אומרת "אשר בראתי
שמים וארץ" היות שהרי אל אחד לא ראה כיצד נברא העולם, ויציאת מצרים נעשתה לעיני כל העם. על כך אומרת התורה שישנה מצוות עשה מיוחדת שעל כל אב להקדיש לילה אחד בשנה למסור לבנו את תוכן עובדת יציאתנו מארץ מצרים. לילה זה הוא ליל הסדר שבו מתקיימת המצווה "והגדת לבנך".
הבן צריך לשאול והאב צריך להגיד ולספר. רבותינו הוסיפו שבמקרה שבו הבן אינו שואל, תפקיד האב לעוררו לשאול בבחינת "את פתח לו". הסיג והשיח בין האב לבן הוא דו-סטרי. הבן מתעניין ורוצה לשמוע, והאב מעביר אליו את המסורת ששמע אף הוא מאבותיו. ה"פה-סח" הינה המשמעות האמיתית למצוות "והגדת לבנך" סיפור יציאת מצרים.
לפעמים רצוי וטוב להעביר את המסרים של ניסי יציאת מצרים בשפה העכשווית של הילדים ולא בשפת ההגדה. בקהילת יוצאי עירק היה מנהג שנשתמר עד ימינו אנו, שבליל הסדר היו המבוגרים שבמשפחה מתחפשים ועורכים מעין הצגה להמחיש ליושבים בסדר כיצד יצאו אבותינו ממצרים ששקם בידם.
היושבים היו שואלים את המציגים מנין באתם? ולאן אתם הולכים? זאת להראות ליושבים בסדר את ערך חביבותה וחשיבותה של ארץ ישראל.
על-מנת להמחיש ולהגדיל את חווית ליל הסדר לילדי המשפחה הצעירים, היה פותח האב בדיאלוג עם צעיר הבנים על יציאת מצרים של אז.
יציאת מצרים מסביר האב לבנו שלא בכוח יצאנו משם אלא ה' הוציאנו ממצרים. ואם ישאל הבן את אביו: "אבא, מנין לך שיצאנו ממצרים הרי לא היית שם ? יענה האב לבנו: "אני יודע זאת מאבי שסיפר לי על כך מדי שנה בליל הסדר. ומנין ידע זאת סבא? ממשיך לשאול הבן. ועל כך עונה לו אביו: "סבא קיבל ידיעה זו מאביו, ואביו מאב אביו וכן הלאה. כל דור קיבל מהדור הקודם. עד לאותו דור שהיה "עד בעצמו ליציאת מצרים".
ישנה חשיבות מרובה שבסיפור יציאת מצרים יסופר הדבר מאב לבן, מדור לדור. העדות על יציאת מצרים הופכת אותה לאמינה יותר נוכח זה שהאבא לא ינחיל שקר לבניו, האב לא יספר מדמיונותיו. האב יבהיר לבנו שבערב זה הוא לא היחיד המנחיל את המורשת לדור הבא. אלא כל אב ואב מבית ישראל מקיים את מצוות ה"הגדה" לבנים וכדי להמחיש את חשיבותו של ערב חשוב זה, באה אכילת המצה, להמחיש לבן הצעיר ולהבהיר לו שבכוחה של המצה לתת לגוף את הידיעה שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב"ה.
המצה נאכלת בתום דברי האב לבניו. אכילתה משלימה את החלק ההסברתי בעזרת יישום מעשי של זכירת מצרים.
בליל הפסח בשבתנו ל"סדר" וההגדה לעינינו. עלינו לזכור את מצוות השם "והגדת לבנך", לילה קדוש ונהדר זה הוא ליל הולדתנו כעם נבחר, בלילה זה הונחה אבן הפינה לבניין היהדות. הקב"ה עשה אותנו לעם על-מנת שנוכל לעבדו וליראה אותו. ולשמר את האמונה ולהנחילה לדורות הבאים.