רק מסיבה אחת אני עצוב על מה שאירע במעצרים של אנשי "חדרי חרדים" - כשאגיע לארץ לאחר חג הפסח , בע"ה , לא יהיה לי נגד מי להגיש תביעת דיבה שמנה. חוץ מזה אני מחזיק אצבעות למשטרה ולבית המשפט שיפעלו סופית נגד האתר השקרני ביותר שקם אי פעם בישראל בתקופה הקצרה של האינטרנט. חילול ה' הזה נגרם בגלל אוזלת היד ופחדנותם של הרבנים החרדים ותו לא.
בימי ה"חפץ חיים", הרה"צ ווסרמן וה"בן איש חי" יצורים כדוד רוטמברג, אשתו ה"ססגונית" שרה גלאי - גל-רוטמברג וכולי וכולי וכל שאר "עיתונאי" האשפה הללו לא היו מעזים לצייץ אפילו מתחת ללשונם. אך אנו חיים בדור האחרון שבוא "מסכת גדולי הדור" מתבטאת בהנעת רבנים כמריונטות ע"י אנשי פרסום חיוורים בעלי "חזות חרדית" המשתמשים ברבנים הללו בעיקר למסעות פרסום לגיוס כספי תרומות ו"מזלות" , ולהתרת כל שרץ שהיהדות מקיאה ממנו.
בראשית שנות ה-70 כתב יהודי חרדי ספר בשם "העתקות" ובו ניבא מה יתחולל בימים אלה כאשר יתקיים בנו הפסוק "ונערים ימשלו בנו". בין השאר הקדיש אותו תלמיד חכם (בוגר ישיבת "חכמי לובלין" המעטירה ואחרון תלמידיו של המהרי"ם שפירא מלובלין) - הרב ירחמיאל ישראל יעקב דאמב (כיום בן למעלה מ-90 שנה), פרק בשם ה"גדולים והעיתונים" ובו תיאר כי בדיוק כמו ש
עיתון חרדי חייב "גדול בתורה" כדי לקבל לגיטימציה להכניס את כל הבליו ושקריו לבית היהודי כך חייב כל רב החפץ להיקרא "גדול בתורה" שיעמוד לרשותו עיתון שיכריז על "גדולתו" והמחיר לכך הוא בהתרת העיתונות החרדית, מיקרופונייה ואתריה לקשקש כל טומאה, זוהמה ושקר ללא תגובה בולמת.
פעם - לפני השואה המרה והקמת המדינה הציונית, הכירו יהודים את רבניהם מתוך כותלי בית המדרש אך לאחר תחילת שנות ה-50 החל התהליך שבו העיתונים הכתירו את "גדולי הדור", ובימים אלה המחלה הזו בשיא פריחתה ביהדות החרדית ובליווי תמונות צבעוניות של "גאונים" ו"צדיקים" שעל "גאונותם" ו"צדקותם" מחליט עורך שרלטני מגולח זקן או "פרסומאי חרדי" עלוב. זו בערך הסיבה למה שאירע בימים אלה באתר "חדרי חרדים".
רמה נמוכה מים המלח לא סוד הוא שהעיתונות החרדית - על עיתוניה, מיקרופונייה ואתריה, מנפקת לנו את העיתונאים שרמתם נמוכה גם מים המלח. אני חושש שכותב שורות אלה הוא היחיד שמעז כיום - ביהדות החרדית, לומר את האמת בגלוי ולפני כאלה שאינם שומרי מצוות אך אם לא אגיב הרי שחילול ה' יהיה קשה יותר. להבדיל מעיתונות נוכרית או חילונית הרי שטובי המוחות והכישרון בורחים מהתקשורת החרדית ומעדיפים לעסוק בתורה, במסחר ובשאר פרנסות מכובדות יותר, ומכאן שלא פלא הוא שלעיתונות ולתקשורת החרדית מגיעים זבים ומצורעים - "שבאבניקים" במיטבם, שלדידם אתיקה ואחריות הם לא יותר מבדיחה מצחיקה.
מדובר בליצנים חסרי כישרון שמכינים כתבות וחדשות עילגות בתוך מספר שעות ולא מעט מרואיינים או סתם "אייטמים" יוצאים נפגעים. מדובר בלבלרים עילגים הכותבים בשגיאות כתיב שגם ילד בגן לא היה מעיז לתת למורתו חיבור כזה. מדובר בעיתונאים רדודים וחסרי השכלה המעתיקים מהעיתונות החילונית ו/או הזרה (אפילו מתכוני אוכל טרפים!) וגם זאת עם טעויות נוראיות. אבל הציבור החרדי התמים והטוב או שקונה את ה"לוקשים" או שפשוט עובר לסדר היום מתוך רחמנות על הרשעים הללו , המביאים לחילול ה' וללעגם של החילוניים. אך בעיקר התוצאה היא שקוראי ושומעי התקשורת הזו יורדים ברמתם פלאים משום "צינור השפע" שממנו הם ניזונים.
שיטת יד רוחצת יד אך בעיקר הבעיה היא שמה שנכתב בעיתונות זו , מה שמושמע ברדיו ה"חרדי" ובמיוחד מה שנקרא ב"אתרים החרדיים" הם דברים מוזמנים שלא פעם תשלום נאה בצידם או מעין מסחר של "יד רוחצת יד". בודאי שגם בתקשורת החילונית או הזרה הדברים קיימים אך במצב של עשר עד חמש עשרה אחוז מקסימום בעוד שב"מדיה החרדית" זה עובר את השמונים אחוז. מה שהתגלה בימים אלה ב"חדרי חרדים" הוא קצה הקרחון למה שמתרחש ב"מדיה החרדית" כולה ואשר תמורת ה"יד הרוחצת" או תשלום ממש אפשר להמציא "אדמ"ורים" לעת מצוא , להכתיר "רבנים" ולשקר בעובדות של אירועים.
כולם יודעים זאת במגזר החרדי וכולם צוחקים מכך, אז מה הפלא שיצא לנו ה"עגל הזה"?! מי שרוצה עובדה חיה ונושמת שייזכר בתלונתו של העיתונאי חיים לוינסון נגד גב' רבקה פאלוך ("יועצת רוה"מ לשעבר" - שרון, "לעניינים חרדים") על ניסיונה לשחדו בעשרת אלפים דולר כדי שייח"צן אותה ב
ידיעות אחרונות. והרי גב' פאלוך המסכנה בסה"כ חשבה בהיגיון של ה"מדיה החרדית" ממנה באה, שם הדברים נהוגים כך. מכאן שמה שקרה ב"חדרי חרדים" ממשיך לקרות בשאר ה"מדיה החרדית" אך במינון עברייני נמוך יותר. זה בסה"כ ההבדל בין נוכלים "יורמים" לנוכלים יותר מחוספסים. על סיפור אחד עליתי לפני שנים לא מעטות. רב מכובד מבריטניה סיפר לי כי "שני רבני כשרות" סוחטים אותו.
הללו - ביודעם כי לרב הבריטי הכשרים רבים בישראל, הרשו לעצמם בהיותם "מבקרי כשרות" ב"ערוצים הפרטיים" לתקוף את הכשריו ואח"כ לשוחח עימו בטלפון ולדרוש אלפי דולרים כ"דמי לא יחרץ" כדי ש"ישנו את דעתם" והוסיפו כי "כך דורש הרדיו". כמובן שהדברים היו שקר ולאחר שפניתי לאותם ערוצים נפסקה הרדיפה. אחד מאותם "רבני כשרות" הוא כיום ממובילי ה"כשרות המהודרת למלונות" והשני "מומחה לכשרות" ומעניק הכשרים בעצמו...
מה יש להתפלא על "חדרי חרדים" אם ברדיו ה"חרדי" המרכזי מכהן "סמנכ"ל לענייני תוכן ומוסר" שנזרק מה"רבנות הראשית" משום שהשתמש בקווי הטלפון במשרדו לשמיעת שיחות תועבה!
בעיה אחרת העולה מה"מדיה החרדית" היא בהיותה תקשורת שימייה עוד תקועים בימי שנות החמישים האפורות של המאה ה-20. בישראל נעלמו מזמן - ממרכז בימת התקשורת, תועמלני המפלגות כ"דבר","על המשמר", "קול העם" ותועמלנים יומיים ושבועיים אחרים אך בסקטור החרדי שלושת היומונים הם "פראבדות" לכל דבר בלי זכות בקורת ואילו כל ה"שבועונים" אף הם מבטאים זרמים פוליטיים שאסור לבקרם אלא להתייחס אליהם כאל "קדושי ישראל".
עד שנות האלפיים המוקדמות עוד התנהל שבועון בקורתי ב"מגזר החרדי" בשם "יום השישי" אך לבסוף נעלם הלה לא מעט באדיבות חסידות גור והליטאים שרצו להמשיך להראות "צדיקים". להבדיל מאותם "יסמנים" תקשורתיים שפסו מן העולם במזרח אירופה או בארץ, הרי שתואמיהם החרדים אפילו אינם מגיעים לרמתם בכתיבה ובשנינה אלא יותר דומים לרמת "דבר לילדים", "הארץ שלנו" או "משמר לילדים".
התחתית של החבית למעשה האתר ששמו "חדרי חרדים" הוא רק התחתית של החבית ולא יותר. שם התקבצו ובאו הרדודים ביותר, ה"שבאבניקים" ביותר והמחוספסים ביותר. ככל שהאתר הזה תפס תאוצה כך הוא הרשה לעצמו לשקר ולפגוע וכדאי שהמשטרה תחקור מה היו הסיבות להסלמה ואם לא עמד בצידם מחיר "שמן" והגון. ככל ש"רבני הקש" שתקו כך הרשו לעצמם אנלפבתים עילגים לעלוז. הכנופיה הזו ידעה שבעולם החרדי לא הולכים כל כך מהר לבית משפט חילוני ולכן אפשר להכות ולשקר גם צדיקים ממש ואח"כ לצחוק עם אלה ש"הזמינו" את ההכפשות. הדוגמה הבולטת היא ההתקפה באתר השקרי הזה על ארגון "אתרא קדישא", על הרב העומד בראשו - הגאון דוד שמידל, ועל לא מעט פעילים בארגון או כאלה העובדים עימו.
כאן השקרים היו גלויים וההנחה הייתה ברורה - הרב שמידל לא יגיש תביעת דיבה נגדם ולא יאשר לאנשיו לעשות זאת. הייתי מציע לחוקרים לבדוק את הקשר בנושא הנדון עם משפחת שלזינגר מלונדון שעלייה הרעיף אתר זה ברכות מאליפות ושקרים חיוביים כמשקל נגד ל"אתרא קדישא", במאבק על קברי ישראל בארץ ובעולם. בטוחני שבדיקה ממוקדת תעלה ממצאים חשובים ותחשוף גם היטב את הקשר המיוחד בין ה"שבאבניקים" של "חדרי חרדים" למשפחה ה"מהוללה" מלונדון הנעה בין "נטורי קרתא" דרך חסידות סאטמר וחוגי בריסק ואגו"י ועד להזדהות משונה עם חוגים מודרניים ואף רפורמיים.
האתר הזה (וגם דומיו) שיטה בציבור החרדי וב"רבניהם" ותוך הבאת תמונות מ"חצרות הקודש" קנה ב"נזיד עדשים" רבני צעצוע ואדמ"ורונים חפצי כבוד והכניס את רעלו ליהדות החרדית. לפי כל אמת מידה תורתית היה אסור לקרוא ולהשתתף באתר זה ובשאר ה"אתרים החרדים" אבל הכבוד המדומה ומריחת תמונת הפרצוף עשו את שלהם.
אך לא במקרה הכותבים באתר החשוד הם מהדרג ה"חרדי" הירוד ביותר אלא גם אלה הצורכים אותו - שבמוצאי שבת, עוד לפני ה"הבדלה" הם רצים לפתוח את המחשב ולקרא את הוצאות השם רע החדשות. לא במקרה העזו ראשי האתר וכותביו להתעמר בחפים מפשע- כנראה על-פי הזמנה, כי זה היה גם רצון השבאבניקים שקראו וצפו באיוולתם.
ולגבי ה"צדיק" זילברשלג הרי כדאי שלא יצטדק יותר מדי משום שאת הגולם הזה - "חדרי חרדים", הוא עצמו טיפח והיה בין "כוכביו" שנים רבות ב"להיטו" ההזוי-"החרדים החדשים". אדון זילברשלג - שצריך לשאול אותו מדוע "סרט הפעולה" שלו הורד מ"יוטוב" במהירות רצחנית ממש , הוא זה שיותר מעשרים שנה טיפח ומטפח את אותם עיתונאים "חרדים-לייט" שאין בהם תורה, יראה או כישרון מינימאלי לכתיבה. אם ל"שבאבניקי" העט , המדפסת והמיקרופון יש היום מנהיגי סמרטוט ב"חזות חרדית" הרי שהם צריכים להודות לאותו זילברשלג שכאשר הקים את העיתון "בקהילה" הוא עשה עוד צעד חשוב להורדת רמת העיתונאי החרדי מתחת למפלס ים המלח.
לא במקרה מעודדת התקשורת החילונית טיפוסים כמו יונתן שרייבר, קובי אריאלי, מרים גל , רבקה פאלוך, ריקי שושן , יעקב אייכלר, דודי זילברשלג ועוד כמה טיפוסים שוליים אחרים מהיהדות החרדית, שהרי רק כאלה יסייעו ל"מדיה החילונית" לשוות לחרדים פרצוף עילג ומשעשע וירחיקו (לדעתם...) יהודים חילוניים מלהתקרב ליהדות ולהפוך לחרדים.
כאשר החלטתי בסוף שנות ה-90 - ואני בשיא כוחי העיתונאי, לברוח מהסחי הזה עדיין לא חלמתי בחלומות הכי גרועים שלי כיצד הוא יראה מגעיל ושיקרי בראשית העשור השני של המאה העשרים ואחת. אני יודע שלאור תמיכתי במשטרה עוד יקומו צבועים בצבעי שחור - לבן ויטענו כי אני "מוייסר" אבל על החילוניים המחופשים של "חדרי חרדים" לא חל דין תורה ויראת שמים. לצערי הרב, אני מרגיש טוב יותר ופתוח יותר בעיתונים ובאתרים החילוניים שאני כותב בהם מאשר באלה החרדים. אני מאחל למשטרה ולבית המשפט הצלחה בביעור החמץ הזה שבינו לחרדיות ויהדות אין ולא דבר.
