"ההאשמות שלי קשורות לניסיון לסלק את אהוד מהשלטון... סירבתי לתת יד לביצוע סיכול ממוקד בראש הממשלה". דבריה של
שולה זקן (6.4.12) בראיון ל
מעריב. ובראיון המקביל ל
ידיעות אחרונות: "החלטתי לא לשתף פעולה לא בגלל שיש לי משהו להסתיר או להפליל בו את אולמרט, אלא משום שלא רציתי להיות כלי שמשרת את המטרה שהייתה - להפיל ראש ממשלה מכהן".
לגירסתה של מי שהייתה ראש לשכתו של
אהוד אולמרט, המשטרה והפרקליטות קשרו קשר להדיח את אולמרט מתפקיד ראש הממשלה. זוהי האשמה חמורה מאין כמותה. אלא שזקן לא רק שאינה מביאה שום ראיה לדבריה - היא גם אינה מנמקת אותם. ואילו העיתונאיות שראיינו אותה לא טרחו לשאול את השאלה הקצרה, החדה והמתבקשת למשמע טענתה: "למה?"
חייבים לומר שזקן לא המציאה את הטענה הזאת, אם כי היא בהחלט מקצינה ומחדדת אותה. המנטרה "ראש ממשלה מכהן" עברה כחוט השני בתגובות דובריו של אולמרט במהלך החקירות נגדו, והרמז היה ברור: שוטרים ופרקליטים מבצעים פוטש על-מנת להוריד מן השלטון את מי שנבחר בצורה דמוקרטית. אבל גם הם לא נתנו מענה לשאלה הפשוטה: למה?
מדי פעם נשמעה תשובה לא רשמית ולא לייחוס: בשל מינויו של
דניאל פרידמן לשר המשפטים. פרידמן, למי שהספיק לשכוח, היה האנטיתזה הגמור למה שמכונה (בצורה מוטעית ואף פוגענית) "כנופיית שלטון החוק". הוא התנגד נחרצות לאקטיביזם השיפוטי, ועל משפטו של
חיים רמון כתב: "היועץ המשפטי ופרקליט המדינה נכשלו בהעמדה לדין ללא יסוד מספיק. אולם הכישלון החמור ביותר הוא של בית המשפט, שבמקום להגן על מי שלא היה מקום להעמידו לדין, החליט להרשיעו ולהרוס את חייו ללא יסוד מספיק בחומר הראיות". אולמרט לא רק שמינה את פרידמן, אלא גם נתן לו גיבוי. וזה, על-פי אותן טענות, היה מספיק כדי שתירקח מזימה לסלקו מראשות הממשלה.
צריך להיות מאמין מושבע בתיאוריות קונספירציה כדי להאמין בכך, ועוד יותר מזה - צריך להתעלם מן העובדות כדי לקבל את ההסבר הזה. היועץ המשפטי דאז,
מני מזוז, נמנע במשך למעלה משנתיים מלהורות על פתיחת חקירה נגד אולמרט, למרות שהחשדות העיקריים נגדו - ובראשם פרשת
הולילנד - נחשפו בהרחבה ב-News1. אם אכן היה רצון להיפטר מאולמרט בגלל פרידמן, היו מזוז והמשטרה צריכים לקפוץ כמוצאי שלל רב על גילוייו של
יואב יצחק, ולא לבזבז זמן יקר כפי שעשו בפועל.
חוץ מזה, אלו אותם יועץ משפטי (מני מזוז) ופרקליטות שסגרו את תיק "האי היווני" והקלו מאוד עם
אריאל שרון ובניו. לטענת גורמים בימין, היה זה בשל תמיכתם בתוכנית ההינתקות שנולדה כמוצא מהבוץ המשפטי בו שקעו יושבי חוות השקמים. אבל עכשיו באים בכירים בדיוק מאותו צד פוליטי ומאשימים את הפרקליטות בשיקולים פוליטיים הפוכים.
כאמור, העיתונאיות שראיינו את זקן (אמירה לם בידיעות, שרי מקובר-בליקוב במעריב) לא עימתו את זקן עם העובדות ולא ביקשו ממנה הסברים. אולי אין זה מקרה, שבשני המקרים נשלחו דווקא נשים שאינן מתמחות בתחום המשפטי, ואשר אינן מסתירות את האמפתיה שלהן למושא הראיונות. וכך, בנקודה החשובה ביותר של הראיונות, זו שלשיטתה של זקן עומדת בבסיס כל האירועים המתוארים על פני עמודים רבים, נותרנו ללא הסבר. אולי כדאי שהעיתונאיות והעורכים שלהן ילמדו משהו מהשיר של להקת הנח"ל: "בשמלה אדומה ושתי צמות, ילדה קטנה יחידה ותמה, עמדה ושאלה: למה?"
