בימים האחרונים התפרסמו בכלי התקשורת ידיעות על תחלופה ההולכת וקרבה בצמרת האגף לחקירות ולמודיעין של משטרת-ישראל (אח"מ). ראש האגף, ניצב יואב סגלוביץ', יחד עם ראש יחידת להב 433, ניצב דודו מנצור וסגנית ראש האגף, תת-ניצב ורדה שחם, עומדים לסיים את תפקידם וככל הנראה לפרוש מהחיל. בין היתר נמסר כי המפכ"ל, רב-ניצב
יוחנן דנינו, שוקל למנות לתפקיד ראש אח"מ משפטן שלא שירת בארגון - אלא יגויס לשם כך למשטרת-ישראל. למותר לציין כי לקצונה הבכירה של המשטרה בכלל, ושל אח"מ בפרט, מתאימה ידיעה זו לתשעה באב ולא לחג האביב.
כיצד הגיע ארגון שציר מרכזי שלו הוא לחימה בפשיעה למצב בו אין בתוכו סדרה של מועמדים ראויים לאייש את התפקידים הרגישים והחשובים האלו, עד שנשקלת האפשרות לייבא לאגף אדם מחוץ לארגון?!
ראשית נקדים ונאמר כי ארגון שאינו מצמיח קבוצה של בעלי תפקידים שיוכלו למלא בו שורה של תפקידי מפתח - הוא ארגון חולה. ארגון בריא מגייס אנשים טובים, משמר אותם, מטפח את הקריירה שלהם, מאפשר להם לרכוש השכלה גבוהה, מעניק להם מסלול התפתחות תוך-ארגונית - חוצה מגזרים ותפקידים, מתכנן את משך הקדנציות לפי העניין ולא לפי האדם, ומעודד התמודדות בונה בין שורה של מועמדים על כל תפקיד בכיר. ארגון יעיל אינו מוצא עצמו במצב של חסר באנשים מצוינים שצמחו בשורותיו, המוכשרים למלא תפקידים כאלו ואחרים. בכל נקודת זמן חובה כי יימצאו כמה וכמה כאלו.
