שתי התפתחויות משמעותיות ביותר קרו בזמן האחרון: ראשית, התחייבות ארה"ב, בקולו של הנשיא אובמה, שהיא תסכל כל ניסיון להשיג יכולת גרעינית-צבאית מאירן. שנית, הסנקציות היעילות מאוד אשר גורמות נזקים כלכליים כבדים ביותר לאירן, בהובלתן של ארה"ב ואירופה המערבית. מי שהיה מעלה אפשרויות אלה לפני שנה כאפשרויות ריאליות, ודאי היה נחשב להוזה. והנה, בכל זאת הכיוון הוא נכון.
הדיווחים האחרונים לגבי הדרישות הנוספות מצד ארה"ב ואירופה במו"מ עם אירן, קרי פירוק המתקן התת-קרקעי המכונה "פורדו", הפסקת העשרת האורניום ויצור דלק גרעיני, מעודדים מאוד. נכון שהפסימיות לגבי התשובה האירנית גבוהה למדי, אך לאירן אין כל ברירה אחרת. ההתלהמות של מנהיגיה, במיוחד נשיאה
אחמדינג'אד, וההתגרות המכוונת כדי להוכיח עד כמה גו האומה האירני זקוף, הפילו את אירן אל תוך המלכודת. חייבים לציין שגם למנהיגי ישראל תרומה בלתי מבוטלת בהיווצרות מצב חדש זה.
לגיטימציה בינלאומית והמבחן המעשי ארה"ב זקוקה ללגיטימציה בינלאומית כדי שתוכל לפעול, במקרה הצורך. הבעיה שלה היא שאין, לעת עתה, שום הוכחה ממשית שבידי אירן היכולת להרכיב פצצת אטום. המסר של אובמה, לפיו ארה"ב תהיה מוכנה לקבל מצב שבו אירן מפתחת יכולת גרעינית לצרכים אזרחיים, זו בעצם עוד מלכודת, וחייבים להודות שיש בה סכנה בלתי מבוטלת. יחד עם זאת, זהו צעד הכרחי לבניית אותו אמון בקרב השותפות בעולם לקראת מהלומה צבאית.
הסיבה היא פשוטה: הרי אירן טוענת כל הזמן שכל רצונה ביכולת גרעינית לצרכים אזרחיים בלבד. אין כל אפשרות לאמת זאת אלא אם מעמידים אותה במבחן המעשי ביותר: מתן עזרה ממשית לבניית יכולת גרעינית, ובתמורה לכך, הרס כל התשתיות המשמשות, לכאורה או לאו, לייצור נשק גרעיני בעתיד. אם אירן תסכים לכך, הרי יהיה זה ניצחון משמעותי ביותר עבור המערב ועבור ישראל, אך עדיין לא מספיק כדי לומר "ברוך שפטרנו מעונשו של זה". שומה על ארה"ב וכל הגורמים האחרים לפקח היטב על מעשיה של אירן בעתיד.
עדיף לדבר פחות ולעשות הרבה המשא-ומתן לא יהיה קל, בלשון המעטה. אירן לא תהיה מוכנה לוותר על ההגמוניה שלה באזור שנבנתה כתוצאה ממשאבים רבים שהזרימה, אך לא פחות מכך - בגלל הרטוריקה המלחמתית שלה. ניתן לשער, בנקל, שוויתור מצידה ייחשב כחולשה רבתי, וממילא ההגמוניה שלה עלולה להתפרק. בניגוד לדעת אחרים, נדמה שיש הגזמה רבתי לגבי יכולתה של אירן לכפות על בנות-בריתה לפעול נגד ישראל, היה וישראל תחליט לתקוף לפני שכל המהלכים הדיפלומטיים והכלכליים ימוצו.
סוריה נמצאת על הכוונת ומשטרה עתיד לפעול הרבה יותר ממה שמשערים. חיזבאללה לא יסכן את עתידו אם יתברר שתוצאות העימות עם ישראל יובילו לחיסול כל תשתיתה. עובדה היא שהארגון יושב בשקט. גם הסכנה מעזה איננה קיומית עבור ישראל. ירי הרקטות מעזה משבש את החיים בישראל, אך די לציין שתי עובדות שעשויות לסייע לישראל: ברור שלחמאס אין כל אינטרס לפעול עתה נגד ישראל. ראינו זאת בסיבוב האחרון כשאנשי חמאס היו אלה שעשו כל מאמץ להפסיק את הירי. שנית, היה ותפרוץ מלחמה וישראל תיפגע, כל המגבלות שישראל קיבלה על עצמה יוסרו. עזה, כמו לבנון או סוריה, לא יזכו יותר לשום חסינות ולא ייהנו מאהדת העולם. הסיפור יהיה שונה לחלוטין. הם יודעים זאת היטב.
נסכם ונאמר: מוטב לדבר פחות ולעשות הרבה. יש בהחלט מקום לאופטימיות זעירה באשר לנחישות העולם למנוע מאירן להגיע ליכולת ייצור נשק גרעיני במתקניה.