שתי משימות ענק קיבל עליו עם ישראל בצאתו ממצרים, את החירות ואת האמונה באל אחד ושתיהן לא קלות. חילוץ החירות ממלתעות האימפריה המצרית היה קשה כקריעת הים וקשה הימנו הייתה העברת העם מן העולם האלילי אל האמונה באל אחד - בלתי נראה, מופשט, כמעט פילוסופי. הייתה זו "קפיצת קוואנטום" יחידאית של הרוח האנושית.
ונשאלת השאלה: מדוע לא הספיקו לו שני ההישגים הכבירים האלה, מדוע סיכן ושיעבד אותם למשאת נפש נוספת - הנדודים אל הארץ המובטחת? כי לא רק מבית העבדים יצאו, הם גם הלכו אל יעד מסוים ואליו בלבד, כפי שאומרת ההגדה: "...שהוציאנו מארץ מצרים.. ונתן לנו את התורה והכניסנו לארץ ישראל".
עניין הארץ, "ארץ הבחירה", אומר דרשני דווקא מפני שהאמונה שקבלו על עצמם לא הייתה קשורה כשלעצמה לשום ארץ מסוימת. אלוהי ישראל, שלא כ"אלוהי מצרים" הוא מלך כל העולם, ולכן ניתן לעובדו בכל מקום על פני כדור הארץ. אם כן, מדוע היה צריך עם ישראל להיטלטל 40 שנה במדבר אל ארץ כנען דווקא, במקום ליהנות מחירותו ולעבוד את אלוהיו במקום יותר קרוב ויותר קל? אלא, זה הקוד הגנטי של היהודי מראשיתו: חירות, אמונה וארץ ישראל, ואת שני הראשונים אי-אפשר להגשים במלואם אלא בשלישי.
כנראה, שלא בכדי נוהגים לקרוא אחרי ההגדה את שיר השירים, שאהבת הרעייה שזורה בו באהבת הארץ: "יפה כתרצה, נאווה כירושלים", עם ראש שניר וחרמון, כרמי עין גדי וחבצלת השרון, שושנת העמקים והר הגלעד, עם מגדל דוד, חגווי הסלע והרי הבתר והכרמל ועם ניצני התאנה והגפן.
היום, 3500 שנים אחרי - מה עלתה לה למהפכה הגדולה הזאת של החירות, האמונה והארץ היעודה?
בספרו של דוסטויבסקי "האחים קרמזוב" פוגש האינקוויזיטור הגדול בסופו של יום בו העלה על המוקד 100 "כופרים", את ישו הנוצרי שחזר לעולם "...ועל שפתיו חיוך שקט של רחמים ללא גבולות.. בליבו בוערת שמש האהבה, וקרני אור.. שופעות מעיניו, מעוררות את ליבות האנשים." ראה הקרדינל, וציווה להשליך את ישו לכלא ולשרפו חיים למחרת היום: הכנסייה הקתולית שצמחה מתוך תורתו לא הייתה מסוגלת לשאת את ההשוואה בינה לבין המקור...
ויש חלום מודרני יותר, מהפכני, להחריב "עולם ישן" ולהקים תחתיו את "עולם המחר" חסר המעמדות, עולם של שוויון ואחווה. וגם החלום הזה התהפך על יוצריו. במקום שוויון באו הדאצ'ות והמותרות של ה"נומנקלאטורה" הבולשביקית, ובמקום אחווה - הגהנום של הגולאגים בסיביר.
גם ב"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול מסתיימת המהפכה בהיפוכה הגמור: החזיר "נפוליון", לאחר שהשתלט על כל החיות, יושב לארוחת שחיתות עם האויב, הוא האדם, והחיות שיכולות רק להציץ מבחוץ מביטות מן החזיר לאדם ומהאדם לחזיר ואינן יכולות להבחין, מי הוא מי...
זקוקים ל'היתר עסקה'
לעומת כל אלה, עם ישראל חוגג כל פסח את שרידתם המופלאה של כל שלושת מרכיבי זהותו. רק חבל, שערב חג נאלץ גם הוא לטעום משהו מן המרור של המהפכות הכושלות. כי מה זה, שממשלה ישראלית אוסרת על צאצאיו של אברהם לרכוש קניין באותו שדה-מכפלה בחברון, בו קנה את הנחלה העברית הראשונה בארץ כנען? לו חזר אברהם אלי אדמות לקנות היום את מערת המכפלה, הוא היה נצרך ל"היתר עסקה", ברק ונתניהו היו משיבים את פניו ריקם מטעמי "סדר ציבורי" ו"שלטון החוק" ומן הגויים היו נחסכים אלפי שנים של "הפרת הסדר הציבורי" שלהם ע'י היהדות והיהודים.
המשל הזה ומשל "האינקוויזיטור הגדול" דומים להחריד. רק שאצלנו "המואסים בארץ חמדה" הם עדיין במיעוט.לשנה הבאה - בחברון הבנויה!
