היחסים שבין היהודים והמורמונים שוב בחדשות.
מיט רומני יהיה ככל הנראה המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות-הברית - וככזה, גם המורמוני הראשון - ויפעל לגיוס הקול היהודי. בינתיים, פרצה מחלוקת בנוגע למספר כנסיות מורמוניות העורכות טקסי טבילה, באמצעות מיופי כוח, לנספי שואה.
מובן כי טקסי הטבילה הללו היוו פגיעה ביהודים מסויימים, ומנהיגים מורמוניים הורו לכנסיותיהם להפסיק לערוך אותם. המטבילים מאמינים כי בכך הם מצילים את נשמותיהם של קורבנות השואה, אך שאלה חשובה יותר שיש לשאול, במיוחד בערב יום השואה, היא מה עשו מורמונים כדי להציל חיים יהודיים בזמן השואה.
המורמונים הידועים ביותר והמשפיעים ביותר בארה"ב בשנות ה-30' וה-40' של המאה העשרים היו הסנטורים ויליאם קינג ואלברט תומס - שניהם דמוקרטים מיוטה, ושניהם נוצרים ציונים נלהבים. תומס ביקר בירושלים ב-1912. על-פי הכתוב ביומנו, הוא ישב על הר הזיתים וקרא מכתביו של אחד המנהיגים המורמונים הראשונים, אורסון הייד, על היהודים: "קדשו את
הארץ הזאת למען קיבוץ שרידיה של פזורת יהודה, למען בנייתה מחדש של ירושלים אחרי שרמסוה ידי הגויים במשך זמן כה רב. השיבו את המלכות לישראל, וקבעו את ירושלים כבירתה".
קינג מצידו היה אחד החברים המייסדים של "הוועדה האמריקנית למען פלשתינה", ארגון שהוקם בשנות ה-30' של המאה שעברה לגיוס תמיכה נוצרית למען מדינה יהודית. רדיפת היטלר את יהדות אירופה הניעה את קינג ואת תומס לפעולה. קינג תמך בהצעת החוק וגנר-רוג'רס מ-1939 שהייתה שנוייה במחלוקת, להתיר, מעבר למכסה שנקבעה, ל-20 אלף ילדים יהודיים מגרמניה להיכנס לארה"ב. ב-1940 יזם קינג חקיקה לפתיחת אלסקה לפליטים יהודיים. שתי הצעות החוק נחסמו על-ידי מתנגדי ההגירה. מתנגדת טיפוסית הייתה לורה דלנו הוטלינג, בת-דודתו של רוזוולט, שהעירה בארוחת ערב בוושינגטון, כי "20 אלף ילדים מקסימים יגדלו מהר מאוד להיות 20 אלף מבוגרים מכוערים".
מחלקת המדינה הסתירה ידיעות על ההשמדה סנטור תומס פיתח קשרים הדוקים עם בנציון נתניהו, שהיה אז ראש המשלחת הרוויזיוניסטית באמריקה. בראיון שערך עמו רפאל מדוף, נזכר פרופ' נתניהו כיצד פתח בפגישתו הראשונה עם תומס בכך שגולל בפני הסנטור בהרחבה את שורשי הציונות, את העימות של היהודים עם הבריטים בארץ ישראל ואת רדיפתה של יהדות אירופה. לבסוף קטע אותו תומס: "אתה מדבר 40 דקות, אבל שכנעת אותי כבר ב-10 הדקות הראשונות". די היה לסנטור במורשת התנ"ך המשותפת לשניהם: "גיבוריך הם גיבורַי", אמר לנתניהו. לאחר מכן נאם באסיפות שארגנו הרוויזיוניסטים ואישר לצרף את שמו למודעות שהם פירסמו בעיתונות למען הקמתה של מדינה יהודית.
קשריו של בנציון נתניהו עם אחד המורמונים המשפיעים ביותר באמריקה באותם ימים הם מעניינים במיוחד נוכח הדיווח שהתפרסם לאחרונה ב"ניו-יורק טיימס" על הידידות ארוכת השנים והבלתי ידועה של ראש הממשלה
בנימין נתניהו עם מיט רומני, מאז שעבדו יחד באותה חברה בשנות ה-70' של המאה שעברה. תומס היה פעיל במיוחד בוועד החירום למען הצלת יהודי אירופה - קבוצת שדולה בהנהגתו של מי שנעשה אחר כך ח"כ, הלל קוק (שהשתמש בכינוי "פיטר ברגסון"). קבוצת ברגסון, כפי שהייתה ידועה אז, יזמה פרסום של מאות מודעות בעיתונות, המבקרות את מדיניות הפליטים שנקטו בעלות הברית. שמו של תומס הופיע ברבות ממודעות אלו, ובכך העניק למטרה כוח ויוקרה. הוא גם היה יו"ר-שותף של כנס הצלה שערכה קבוצת ברגסון ב-1943, שיצא נגד הטענה של ממשל רוזוולט כי לא ניתן לעשות דבר כדי לסייע ליהודים, פרט לניצחון במלחמה. כדמוקרט נאמן וכתומך במדיניות ה"ניו דיל", לא היה קל לתומס לנקוט עמדה נגד הממשל.
בדצמבר 1943 מילא תומס תפקיד מפתח בקידומה של החלטת קונגרס ביוזמת ברגסון הקוראת ליצירת סוכנות ממשלתית מיוחדת לחילוץ יהודים מציפורניו של היטלר. באותו זמן, עוזרים של שר האוצר של ארה"ב הנרי מורגנטאו חשפו כי מחלקת המדינה האמריקנית מסתירה ידיעות בדבר רצח העם המתחולל ומחבלת בהזדמנויות להציל פליטים יהודיים. כשהוא מצוייד במידע זה, בעוד הלחץ בקונגרס גואה, שכנע מורגנטאו את רוזוולט להקדים את תומס ואת שאר תומכי ההצלה בקונגרס, ולהקים בעצמו את הוועד למען פליטי המלחמה.
במשך 15 החודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, מילא הוועד תפקיד חשוב בהצלתם של כ-200 אלף יהודים. בין היתר הוא סייע במימון המפעל מציל החיים של ראול ולנברג. פעילותו של תומס בסנאט הייתה חולייה הכרחית בשרשרת האירועים שהובילה לפעילותו של ולנברג.
אימי השואה, בצירוף אמונתו המורמונית, הניעה את תומס ב-1945 להגביר את מאמציו בגבעת הקפיטול למען הקמתה של מדינה יהודית. לטענתו, לארה"ב ולקהילה הבינלאומית היה "חוב מוסרי". כשהנשיא האמריקני הרי טרומן היסס האם לתמוך בהקמתה של מדינה יהודית, הפכו תומס וחברי קונגרס אחרים מקור חשוב ללחץ הפרו-ציוני על הממשל.
כאשר מצביעים יהודיים ב-2012 שוקלים את עתיד היחסים בין מורמונים ויהודים, עליהם יהיה לשקול לא רק את העניין שמגלים מורמונים בנשמות יהודים שמתו בשואה, אלא גם את המאמצים שהשקיעו מורמונים בכירים על-מנת לעזור ליהודים להימלט ממנה.
