שואת עמנו ייחודית מול כל מעשי הזוועה של רצח המוני בהיסטוריה האנושית. בשיאו של העידן המודרני, בצעה האומה הגרמנית שהייתה אולי ערש התרבות המודרנית והקדמה האנושית רצח עם. הכל תוכנן לפרטיו: מהגדרת המטרה: להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים שלא יוותר אדם יהודי או אדם ממוצא יהודי - חי על פני האדמה. עד לאמצעים: תעשיית השמדה מתוכננת, משומנת, אדירה בהיקפה מכל קונצרן תעשייתי אחר המוכר לנו מאז המהפכה התעשייתית. התוצאה: שליש מהעם היהודי, שישה מיליון אנשים, נשים וילדים נרצחו על-ידי הנאצים הגרמנים ועוזריהם משאר עמי אירופה.
לא הייתה מדינה "מתקדמת" אחת בעולם שחשבה שמחובתה לנסות לעצור את מכונת ההשמדה והרצח ההמוני של יהודים. ייחודיותה של השואה מתבטאת גם בחקיקה נגד הכחשת השואה בגרמניה, צרפת ומדינות נוספות. מותר במדינות אלה להכחיש כל אסון לאומי שקרה במהלך ההיסטוריה כולל מעשי זוועה של רצח המוני שנעשו בעמים ושבטים שהוכחדו כליל או חלקית. אסור להכחיש את השמדת ששת מיליוני היהודים.
זילות השואה דווקא בישראל אנו רגישים לתופעות חוזרות ונשנות של מכחישי שואה באומות העולם, מגנים אותם בכל גינוי ובצדק. ומה אצלנו? - לישעיהו ליבוביץ היו טיעונים חזקים נגד שליטתנו על אחרים אך טיעוניו נחלשו בעיני הציבור כאשר השתמש בכינוי "יודו-נאצים". מאז ועד היום ממשיך הניסיון הנואל של חלק ממתנגדי הכיבוש להשוות בין מעשי חיילי צה"ל בשטחים למעשי הנאצים. זילות השואה עד כדי הכחשתה מאפיינת גם דוברים מובהקים מבין אלה המכונים "פוסט-ציונים" המנסים ליצור זיקה בין ציונות לנאציזם.
מתנגדי-ההינתקות הפסידו רבים מתומכיהם בציבור הרחב כבר בתחילת מאבקם בשל אלה שעשו שימוש בשואה לצורך הסברת העוול שנעשה להם בפינוים/גירושם מביתם. ענידת הטלאי הכתום; טענות ה"יודנראט" שהושמעו ע"י מנהיגיהם ובתוכם רבנים שנחשבו "מתונים"; אמירות כמו זו "שגירוש היהודים מעזה וצפון השומרון גרוע מהשואה"; כל אלה נענו בתגובות נזעמות גם ממי שהזדהו עם המתיישבים. מכחישי השואה מקרב הימין כבר משמיעים את אותם דיבורים נלוזים בהקשרים של הניסיונות האמריקנים ללחוץ לקראת הסדר בסכסוך המתמשך.
לתופעות המגונות של זילות השואה מצטרפים גם קריאות "נאצים" כלפי משטרת ישראל בהפגנות של חרדים אך לא פחות מכך,דבריהם של מי שמינו עצמם נציגי הקב"ה ודובריו כדי להסביר לנו בדיוק בשל איזה "חטאים" קרתה לעמנו הזוועה הזו. האחרונים מעוותים את המשמעות האמיתית והייחודית של השואה אך לא זו בלבד אלא שהם מעזים פניהם כלפי שמיא בניסיונותיהם "להסביר" כביכול את הקב"ה.
רובו המוחלט של הציבור בישראל, מימין ומשמאל, דוחה כל השוואה בין מעשיהן של ממשלות-ישראל לבין, להבדיל אלף אלפי הבדלות, מעשי הנאצים. ביסודן של השוואות מסוג זה עומדת הכחשת השואה. מבחינת הציבור הרחב, אין הבדל אם השוואה בלתי-לגיטימית זו נעשית ע"י "מתנגדי הכיבוש" או ע"י "מתנגדי ההינתקות", ע"י פוסט-ציונים או חרדים. השימוש בשואה וההשוואה למעשי הנאצים הביא לאיבוד תמיכה של ציבור רחב וגורמים פוליטיים חשובים בכל רעיון לגיטימי.
אנו חוטאים בזילות השואה שכמוה כהכחשת השואה כאשר אנו משווים, תופעות עכשוויות, קשות, נוראות ומזוויעות ככל שתהיינה למעשי הנאצים. ההשוואות הללו חוזרות על עצמן, למרות שידוע שהן מחלישות את הטיעון שמבקשים לקדם באמצעותם. רוב הציבור אינו מוכן, בצדק, לקבל השוואה לשואה. בין אם מדובר בציבור המתנגד לכיבוש בשטחים או בציבור המתנגד לגירוש יהודים - תמיכתו של הציבור הרחב בכל רעיון ואידיאל יורדת מייד כאשר עולה ההשוואה לשואה. הגיעה העת לומר למכחישי השואה מבית: לא עוד!
