היום יום עצוב לאוהדי הספורט החיוביים (והם הרוב) בישראל. ההחלטה המקלה של בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, היא בבחינת החלטה שתהווה בכייה לדורות. איזה מסר יצא מבית הדין ומדייניו הנכבדים? מה יסיקו מכך "אוהדי" הכדורגל האלימים?
העובדה הבסיסית והחשובה היא, שיגאל ממן ועמי גניש, שני בעלי תפקידים במכבי פתח תקוה, שרק מתוקף תפקידם רשאים היו להיות בשולי המגרש, נכנסו לכר הדשא ותקפו שחקן, האחד נגח בו והאחר בעט בו בעודו שרוע על הדשא. במעשיהם אף גרמו לו לחבלה. שוב - לא אחרוני האוהדים, לא אוהדים פרחחים, אלא בעלי תפקיד רשמי במועדון כדורגל.
זה לא ממש רלוונטי מי התחיל, הרי לא מדובר בהגנה עצמית או בהגנה על אחר. גם עלי חטיב לא נהג כשורה ומגיע לו להיענש. ייתכן שהיה מקום להחמיר יותר גם איתו וגם עם הפועל חיפה. אבל
אם מישהו לא מבין את חומרת המעשה כאשר מדובר באלימות של נושאי תפקיד רשמי במועדון כדורגל, אולי מוטב לסגור את הכדורגל בישראל. חובה למגר את האלימות האלימות במגרשים אוכלת כל חלקה טובה שנשארה בכדורגל הישראלי, והישגים גדולים הרי אין. אז מה נשאר? שנים רבות אני מדיר את רגליי מן המגרשים ומונע מבני הקטין מללכת למשחקי כדורגל, אך ורק מתוך חשש מפני חוליגנים והיות שאלימות פוגעת לא רק בגוף, אלא גם בהנאה מן המשחק.
אז לפני שסוגרים את הכדורגל, יש לפעול ביתר שאת כדי למגר את האלימות מן המגרשים. לא שמעתי כי שני ה"ג'נטלמנים" האלימים נשלחו הביתה על-ידי ראשי מכבי פתח תקוה. חבל.
אפשר וצריך לפעול בשיתוף פעולה בין משרד הספורט, המשטרה, הקבוצות ובראש ובראשונה מוסדות ההתאחדות לכדורגל, כדי למגר את האלימות. אם מי שמתכוון לנהוג באלימות (והרי בדרך-כלל לא מדובר בעבריינים מקצועיים) יבין כי הוא והקבוצה היקרה לו, ישלמו מחיר כבד, אם יינקטו נחישות וחוסר פשרה במלחמה באלימות, היא תימוג.
בואו נזכור:
אפשר אחרת, זה בידיים שלנו!