עמוס עוז, א.ב. יהושע ודוד גרוסמן, "שלושת הקולות" שהתקשורת משווקת אותם כנציגי "ישראל האחרת", ההומנית, הליברלית, הרציונלית והסוציאלית, אינם מגיבים ומבקרים את הסופר הגרמני, גינטר גראס, שמאשים את ישראל (ולא את אירן) כסכנה לשלום העולם? מדוע?
מדוע הסופרים (המהוללים), הללו, שרואים את עצמם כמצפון העולם, לא מגיבים כלפי הסופר הגרמני, שלדעתו לישראל אין הזכות להתגונן נגד איומי ההשמדה של אירן? מדוע?
מדוע הסופרים (המוערכים) הללו שתמיד יש להם רפלקס אנרגטי שמאלני, להגיב על כל אמירה שפוגעת בפלשתינים, ואילו כלפי האשמותיו ההזויות של גינטר גראס, שבכתיבתו הפך את אירן לקורבן ואת ישראל לתוקפן, הם קיבלו שיתוק ואלם דיבור מפתיע? מדוע?
מדוע הסופרים (המכובדים) הללו שמפגינים, נואמים, כותבים וחתומים על כל העצומות של השמאל הדוגמטי למען פלשתין ונגד ישראל, לא מצאו לחובתם להגיב גם נגד גינטר גראס? מדוע?
שתיקתם של סופרים אלה, מבטא את הכשל המוסרי של כל השמאל הקיצוני. ישראל הנאורה והפצפיסטית של השמאל הנאיבי והדוגמטי מילאה פיה מים בפרשת האשמותיו של גינטר גראס. אף איש רוח לא כתב מאמר גינוי ב"ניו-יורק טיימס". אף איש רוח של השמאל לא אירגן פרסום עצומת גינוי בעיתון הארץ. גם ממר"צ ומשלום עכשיו לא פורסמו הודעות גינוי, למרות שהם רגילים לעשות זאת נגד המתנחלים, הדתיים, נתניהו וברק. גרמניה הרשמית והאינטלקטואלית גינתה את גינטר גראס, בניגוד לסופרים ולשמאל שלנו, גרמניה הרשמית, כולל רוב העיתונאים והאינטלקטואלים שלהם, גינו בתקיפות ובפומבי את בכיר הסופרים שלהם, גינטר גראס. שר האוצר הגרמני לשעבר, מנפרד לנשטיין, בממשלתו הסוציאליסטית של הלמוט שמידט, פירסם מאמר ביקורתי חריף נגד גינטר גראס ואילו הארץ פירסם מאמר מערכת: "גראס, חתן פרס נובל, בסך-הכל פירסם שיר". ואילו השמאל האינטלקטואלי שלנו שתק! מדוע?
כיצד פועל וחושב השמאל באירופה ביחס לישראל השמאל באירופה לא אוהב גזענות. גם השמאל בישראל לא אוהב גזענות. החלק הפעיל בשמאל האירופי לא אוהב גם את הציונות העכשיווית, את ממשלת ישראל ואת נתניהו וברק. גם השמאל הישראלי לא אוהב בדיוק את אותם הדברים. זוהי הנוסחה החדשה של השותפות בין האדום (השמאל) לבין הירוק (האיסלאם) באירופה. ההבחנה הזו בין ישראל לבין ממשלתה, או בין הציונות ליהדות, היא הנוסחה של האנטישמית האיסלאמית והאירופאית החדשה. סיסמאות התעמולה שלהם מנוסחות כך: "הכו בישראל והצילו את פלשתין". "הכו בנתניהו ובברק והצילו את השלום". "הכו בציונות והצילו את ישראל".
גינטר גראס, יחד עם השמאל האירופי רוצים לשלול מישראל את יכולת ההרתעה (הגרעינית) שעליה מבוסס בטחונה, גם בסיוע אמריקני וגם בסיוע של הצוללות שגרמניה בונה עבור ישראל למורת רוחו של גראס. גראס כתב: "כוחה הגרעיני של ישראל מסכן את שלום העולם"! מי מאיים על מי? אירן על ישראל או ישראל על אירן?
גראס הופך את ישראל לתוקפן ואת אירן לקורבן! עולם הפוך של צביעות ושקר. מבחינת גראס, השמאל הקיצוני והאיסלאם הקיצוני, האטום של ארה"ב, רוסיה, בריטניה, הודו, פקיסטן וצפון קוריאה אינם מסכנים את העולם! רק האטום של ישראל מסכן את העולם! ישראל פיתחה נשק אטומי כלקח היסטורי מהשואה של השמדת העם היהודי בידי העם של הסופר הגרמני, גינטר גראס. זו האמת.
"מה שחייב להיאמר" - זו כותרת הדברים שכתב גינטר גראס.
הגיע באמת הזמן לומר דברים גלויים לסופרים שלנו ולשאר אנשי הרוח הפצפיסטים המטיפים לכולנו.
שלשת סופרים אלה, ורבים מחבריהם בקרב אנשי הרוח בשמאל, רואים עצמם כבעלי תבונה עליונה של הבנה מדינית ופוליטית כיצד לנהל את המדינה וכיצד לפתור את הסכסוך עם הפלשתינים. ההתנהלות שלהם מאופינת תמיד בשחצנות, בהתנשאות, ובזילזול כלפי כל מי שלא בדעתם ובטעמם. כל ההתנשאות הזו כביכול בשם עקרונות וערכים אינטלקטואלים, שרק הם מבינים אותם, ורק להם יש הסגולות לדבר בשמם. ואילו כל שאר האנשים שלא בדעתם הם אספסוף ימני, קיצוני, לאומני, גזעני ופשיסטי. מספיק ודי!, עייפנו מכם.
הגיע באמת הזמן לומר ששלשת סופרים אלה, יחד עם חבריהם לדעה בקרב אנשי הרוח, הם חלק מעדר, שיש לו קולקטיביות רעיונית, מנותקת מהמציאות הריאלית של החיים, שיש להם, קיבעון של אמונה אידיאולוגית שרק ישראל אשמה בהעדר השלום ובכל מה שקורה.
הגיע באמת הזמן לומר שצריך להפסיק להתפעל ולהתחשב ממטיפי מוסר אלה, המתחזים לנביאים ולקדושים שרק הם מבינים כיצד לנהל את ישראל. הגיע הזמן להפסיק להעניק להם מעמד וחשיבות לדעותיהם בסוגיות מדיניות. מוסריות וגיאו פוליטית.
הגיע הזמן לומר שדעותיהם בנושאים אלה שהזכרנו, אינם חשובים יותר ובעלי משקל רב יותר מכל שאר "האנשים הרגילים". הם אינם מבינים טוב יותר את המציאות בה אנו חיים מכל אחד אחר.
היכולת של אותם סופרים ואנשי רוח לספר סיפור ולכתוב להטוטי לשון מבריקים, אינם הופכים אותם למקור של סמכות והבנה בעניינים מדיניים, ביטחוניים ובינלאומים שבהם המדינה נאבקת. ההסיטוריה מלאה בסופרים ואנשי רוח שדעותיהם היו כשלון עובדתי ומוסרי. ז'אן פול סארטר (קיבל גם כן פרס נובל) תמך בסטלין. מרטין הייצגר, אחד הפילוסופים החשובים במאה ה-20, תמך בהיטלר.
הגיע הזמן לצטט את אשר כתב לפני שנים רבות ברל כצנלסון, המנהיג הרוחני של תנועת העבודה הסוציאליסטית והחלוצית. דברים שכתב כבר אז על תופעת אנשי הרוח ששונאים ומבקרים רק את עמם ותומכים ומעריצים את אויבי עמם.
"היש עם אשר מבניו הגיעו לסילוף שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, ממלא את ליבם רגש הערצה והתמכרות". ואני מוסיף: יש אינטלקטואלים, סופרים ופרופסורים, הרואים את עצמם כאנשים סופר נבונים וחכמים עד כדי כך שהם אינם מסוגלים להבין את המובן מאליו. יש לעתים לחלק מהם רעיונות כל כך הזויים ומטופשים שרק הם מסוגלים להאמין בהם.
ואולי באמת העדר התגובה לגינטר גראס, מצד שלשת הסופרים הישראלים הידועים והמוערכים ביותר, בארץ ובעולם, נובע מכך שהם מזדהים עם דבריו, מבלי האומץ והנכונות להודות בכך בפומבי? שישראל היא סכנה לשלום העולם? קשה להאמין שאמנם זו דעתם, ואולם, שתיקתם והעדר תגובתם לא מבטלת את הספקנות של האפשרות הזו.
