זמנים חדשים, זמירות ישנות

נכון שמאוד מוקדם לשפוט, אבל בכל זאת. פחות מחודשיים לאחר שאשר גרוניס הושבע לנשיא בית המשפט העליון, קשה מאוד לראות את השינוי הגדול לעומת תקופתה של דורית ביניש. ליתר דיוק, קשה מאוד למצוא שינוי כלשהו. גרוניס יותר אנושי, יותר חביב, פחות תוקפני - ופה בערך מסתיים ההבדל. זה מתחיל בדברים הקטנים. כפי שכתבנו כאן, מדיניותו של גרוניס בנושא פסילת שופטים - העניין המשפטי היחיד המסור כל-כולו לידי נשיא בית המשפט העליון - דומה מאוד לזו של ביניש ושל אהרן ברק, ואולי אפילו שמרנית עוד יותר משלהם. גם אצל גרוניס יהיה כנראה קשה עד בלתי אפשרי לפסול שופט, אפילו - וזו החלטה שכבר קיבל - כאשר מדובר בשופט שתלונה נגדו שהגיש אחד הצדדים נמצאה מוצדקת. זה נמשך ברטוריקה: תחילת נאומו של גרוניס בטכס השבעת השופטים (17.4.12) נראית כאילו הועתקה מנאומיה של ביניש. זה עובר להכרעות השיפוטיות: היה זה גרוניס, לא ביניש, שסירב לקבל את הפשרה בנושא מגרון והורה לפנות את המאחז בעוד ארבעה חודשים. וכעת זה מגיע ליחסים מול הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, וליתר דיוק - להצעת חוק יסוד החקיקה. גרוניס ייחד את רוב נאומו (רק השני שהוא נושא מאז השבעתו) להצעת החוק שהגיש משרד המשפטים. הוא פותח בטרוניה על כך שהמשרד לא התייעץ עם בית המשפט העליון לפני שגיבש את ההצעה. יכול להיות שהיה מקום להתייעצות כזו מצד הנימוס או לצרכים טקטיים, אך אם לנקוט לשון האהובה על שופטינו - לבית המשפט אין זכות מוקנית שהממשלה תתייעץ איתו לפני שהיא מציעה חוקים. גם אין כל ספק, שעמדתו של בית המשפט תישמע במהלך הדיונים בכנסת, ואולי גרוניס עצמו יבוא לשם כפי שעשה ברק. מכאן עובר גרוניס לתקוף את ההצעה לפיה הכנסת תוכל לאשרר ברוב מיוחד חוק שבוטל בידי בג"ץ. זה קיים רק בקנדה וגם שם לא עשו בזה שימוש, לימד את שומעיו. אך הוא לא אמר כמה פעמים, אם בכלל, בוטלו חוקים בידי בית המשפט העליון בקנדה. הוא גם לא אמר מילה בנוגע למדיניות הראויה של בית המשפט בישראל: האם עליו לנהוג ריסון בבואו לבטל חוקים, או שמא לעשות זאת ביד רחבה? מי שסובר שגרוניס אינו חסיד של האקטיביזם השיפוטי של ברק-ביניש, היה מצפה לשמוע ממנו לפחות רמז בנושא, משהו כמו: "במציאת האיזון בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, מן הראוי לשאוף לכבוד הדדי ולהימנעות מירבית מכניסתן זו לגבולה של זו". במקרה הזה, השתיקה של גרוניס אומרת דרשני. בראייה רחבה יותר, גרוניס - כמו ביניש - מתעלם מכך שהביקורת על בית המשפט העליון, שבאה לידי ביטוי מעשי בהצעת חוק יסוד החקיקה, נובעת קודם כל ממעשיו של בית המשפט עצמו. מאחר שכאמור הוא אדם הרבה יותר מנומס מאשר ביניש, גרוניס נמנע מלתקוף בצורה בוטה וחזיתית את הדרג הפוליטי, כפי שעשתה ביניש לפני מספר חודשים. אך בשפתו העדינה, גם הוא למעשה אומר לדרג הפוליטי: אנחנו נתערב ואתם תשבו בשקט. "יש להישמר שלא יהא בה כדי לפגוע בנורמות החוקתיות הבסיסיות שהן חלק מהמסורת המשפטית, החוקתית והחברתית שלנו", אומר גרוניס על ההצעה. "מסורת" זו כוללת, נכון להיום, רק ביטול חוקים בידי בג"ץ בלא שלכנסת הייתה אפשרות להגיב. אם זוהי המסורת אותה רוצה גרוניס לשמר - אז הוא באמת לא שונה מקודמיו.