יום קשה הוא יום השואה לכלל עם ישראל. הלב נחצה בין הרצון לדעת עוד, לראות עוד תמונות, לקרוא עוד סיפורים, לבין הנוראה שנחשפת לנו, האכזריות, הגועל, והמשטמה הנאצית - בשילוב תמונות הזוועה - גורמת לנו קבס ורצון להתרחק מכל הרוע.
התאריך כ"ז בניסן מציין את מרד גטו ורשה. מאחר שהמרד פרץ בערב פסח (י"ד בניסן), הועלו בכנסת תאריכים שונים שאינם קרובים מדי לחג הפסח, אך שייכים לתקופת המרד בגטו ורשה. וכך נבחר יום כ"ז בניסן.
עם זאת, פרקי הגבורה המעטים שהיו בשואה, נמוגים מול הכמות הבלתי נתפשת של היהודים, נשים, זקנים וטף, בחורים ובחורות, צעירים וזקנים, חסידים ומתבוללים, ספרדים ואשכנזים, כופרים ואורתודוקסים, רצענים, שענים ופרופסורים בעלי שם, כולם, כולל כולם, שישה מיליון, הושמדו, במגוון שיטות סדיסטיות שרק השטן יכול לחשוב עליהן.
האם אירופה הפיקה לקחים? ונשאלת השאלה: האם אירופה ה"תרבותית", ה"נאורה", הפיקה לקחים ממעשי הזוועה שלה?
התשובה מעט מורכבת. כי כלפי חוץ, אירופה הבינה בדיוק את טעותה הגדולה, את ההרס הרב שנזרע בה. הוקם האיחוד האירופי, לכאורה איחוד של ארצות אירופה, המשלב בתוכו סממנים רבים של מדינה אחת, כגון פרלמנט משותף, כלכלה אחודה, מטבע אחיד בחלק מן המדינות החברות באיחוד (האירו) וסממני ריבונות נוספים. הדבר נעשה לשם שיקום אירופה לאחר המלחמה, ולשם מניעת מלחמות נוספות - והדבר אכן הצליח, והאיחוד צובר עוד ועוד השפעה וכוח, ומתחיל לאיים על ההגמוניה האמריקנית.
אולם בהתייחסותם ליהודים, הים נשאר אותו ים, הגויים נשארו אותם גויים, רק מתוחכמים יותר. את שנאת היהודים הקלאסית, היודופוביה, החליפה שנאת ישראל. זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד שכל היהודים הם רוצחים, גנבים וכולי, אז הרבה יותר פשוט לומר שמדינת ישראל רוצחת, עושקת, טובחת בילדים ועוד ועוד. מה גם שלמרבה הצער, אותם דברי שיטנה ובלע מגובים על-ידי אנשים בעלי שם יהודי, כמו ריצ'רד גולדסטון המפורסם מהדוח השקרי ההוא (דוח גולדסטון), ואותם שונאי ישראל, המתגוררים בארץ, והמכנים עצמם "פעילי שלום" ואינם אלא פורעי חוק וחלקם אף אנטישמים ממש.
והיום, לאחר אלפיים שנות התעמרות, רצח, ביזוי והשפלת היהודים, נוח לנוצרים לרחוץ בניקיון כפיהם ולומר: אנחנו את שלנו למדנו.
עדיין עומדים עלינו לכלותנו במקביל, הפונדמנטליזם האיסלאמי מרים ראש. האיום המוסלמי גובר, ומדינה כמו אירן, שבדרך להיבנות כמעצמה גרעינית, מכריזה בריש גלי, קבל עם ועדה, על רצונה החד-משמעי במחיקת העם הציוני, העם היהודי, היישות הציונית מעל אדמתה. ואיש אינו פוצה פה. עיתוני אירן, כמו ה"דר שטירמר" הגרמני בשעתו, מלאים בכתבי שיטנה מעוררים פלצות נגד היהודים, ואיש אינו מניד עפעף.
מלחמה מרובת חזיתות, בה ינסו כל אויבי ישראל להשמידה, פשוטו כמשמעו, באמצעות טילים ושאר אמצעי הרג קטלניים, עומדת בפתח. והעולם הנאור, המבין, הסובלני, שותק. נוח להם, לאירופאים, לתת למוסלמים לעשות עבורם את העבודה המלוכלכת של השמדת היהודים. הלקח שלנו, היהודים, אחד הוא וברור:
אל לנו לסמוך על-אף אחד - אלא על אבינו שבשמיים.
אף גוי מוסלמי שחור, העומד בראש מעצמה עולמית, לא יצילנו מיד אויבינו הקמים עלינו לכלותנו. אף קנצלרית רהוטת דיבור, שאבותיה טבחו ביהודים, לא תנקוף אצבע למען הקורבנות. כולם, אבל כולם, מי יותר ומי פחות, מי בהסתר ומי בגלוי, רוצים רק דבר אחד: השמדת העם היהודי.
חובה עלינו לשנס מותניים, להתאחד, להתגבר כאריות, ולעמוד בכוחות עצמנו ובישועת אלוקינו נגד כלל הגויים, אשר רוממות השלום בידם אך חרב פיפיות בידם.
