קלדרון מאחוריך ברק הירשזון, אתה יכול לישון בשקט. אם לשפוט לפי עונשו של שי קלדרון, שקיבל 9 חודשי מאסר בלבד על תאונת הקטנוע הקטלנית, שֶבּה נהרגה דנית בראל ז"ל, אתה במצב טוב. בניגוד לשי, אתה בסך-הכל גרמת לפציעתה הקשה של צעירה, ולא למותה.
גם רשיון הנהיגה שלך, בדומה לשי, יישלל לכל היותר למספר שנים, ולא חלילה לצמיתות, כדי שתוכל שוב להשתולל חופשי על הכביש. אז מה אם יש לך רקורד עשיר בעבירות תנועה? והמתכון: תודֶה במיוחס לך, תביע חרטה ותבקש מחילה מבני משפחתה של הנפגעת. ככה גם עשה שי, ועורר כרגיל את רחמי השופט (עליו, לא על הקורבן כמובן).
אתה אף תטען לנסיבות מקילות שלא היית אשם בתאונה, בגלל שכרותך. גם שי, הנהג המסומם, לא נענש על כך. ואולי גם העובדה שאתה ה'בן של' האסיר הירשזון, שר האוצר לשעבר, תעמוד לזכותך, ואתה עוד תצא בזול, כי אתה גדול. כמו שי, תשמש מודל לנהגים צעירים ב'איך להתפרע על הכביש מבלי להיענש'. פרס ישראל על עבירות תנועה קטלניות כבר אמרנו?
אייזנר כמשל האם שכחנו את מקרה מוחמד אדורה? כזכור, על-פי סרטון מזוייף הוא הפך בדעת הקהל העולמית המתלהמת ובתקשורת הישראלית לסמל של רצח ילדים פלשתינים בידי צה"ל ה'אכזרי'. כל זאת עד שהתגלה הסרט האמיתי, ולפיו אדורה נפגע בידי מחבלים.
נכון שלישראלים יש זיכרון קצר, ובכל זאת, איך זה שלא למדנו דבר וחצי דבר מהפרשה?
וסמח"ט שלום אייזנר כמשל. בלי כל חקירה, ולמרות שמדובר בסרטון ערוך בן שניות, העיתונות והציבור, כמיטב מסורת ההתלהמות הישראלית, מיהרו לחרוץ את דינו לשבט, על אכזריותו כביכול כלפי אותו דֶני 'פעיל שלום', שחסם את התנועה בכביש 90. במקום להתמקד בעובדה, שהאיש שבר לאייזנר שתי אצבעות, ועל כן כאקט של הגנה עצמית הוא פגע בו בקת החרב, צה"ל כדרכו מיהר להתנצל על התקרית הקשה.
כבר שכחנו את דברי ה'זקן', שלא חשוב מה יגידו הגויים, אלא מה אנו עושים? די להתנצלות ולהתלהמות!
די לטיוח בעקבות הסערה הציבורית שעוררה הכאת המפגין הדני, התראיין אלוף צה"ל ברדיו וסיפר שאלוף
אלעזר שטרן היכה אף הוא בקת רובהו מתנחל בעת גירוש קטיף. אז איך זה שלא שמענו ולא ידענו על כך, ושטרן - בניגוד לאייזנר - לא הושעה מתפקידו? האם משום שלא היו מַצלמות באירוע, או משום שמדובר במתנחל, שהוא כידוע אזרח סוג ב, ואותו, בניגוד כי להכות מתנחל זה לא אישו, ולא אייטם עיתונאי, אז בשביל מה צריך מצלמות? אולם ההשוואה בין שתי התקריות מצביעה על כך שלא המוּסר מַנחה את צה"ל במקרים כגון אלו, אלא דעת הקהל. ואולי הגיעה השעה להרים את הכפפה ולחקור את הפרשה, ומדוע היא טוייחה עד כה. די לטיוח ולאפליה בין דם לדם.
התזכורת הקוריאנית אין ספק שמפגש הפיסגה באינסטנבול בין אירן לשש המעצמות שיחק היטב לידיהם של שני השחקנים הראשיים: אירן, שבזמן הדיונים לוקחת עוד 'פסק זמן' לייצור נשק גרעיני ומשפרת את תדמיתה בעיני העולם, והנשיא אובמה, שמרוויח עוד נקודות בדעת הקהל האמריקנית לקראת הבחירות.
אולם השאלה היא, האם שיגור הטיל הצפון קוריאני, שהתרחש, כמה סמלי ערב הפיסגה, לא היווה תזכורת ברורה לארצות הברית ולמעצמות המערב, כי לא במשא-ומתן ייפתרו הבעיות הגרעיניות בעולם (כפי שהטיח רומני באובמה), אלא במלחמה כמו במלחמה ובהשמדת הכורים הגרעיניים. ההפצצה בעירק כבר אמרנו?
בג"ץ התחיל דומני כי לפני שמונטסקיה, אבי רעיון הפרדת הרשויות, מתהפך בקברו על חוק יסוד המתגבש בכנסת לעקיפת חוקי בג"ץ, דהיינו על התערבות הרשות המחוקקת בתחומה של הרשות השופטת - כטענת נביאי הזעם הנאורים - הוא התהפך כבר על הפרת עיקרון ההפרדה בידי בית המשפט העליון.
יש לזכור שהעילה להצעת החוק החדשה היא פסילת חוקי הכנסת על-ידי בג"ץ, ומעורבותו הבוטה, הפוליטית והדתית, בתחום הפרלמנטרי. זאת מאז הֶחָלַּת אסכולת 'האקטיביזם השיפוטי' מבית מדרשו של השופט בדימוס
אהרן ברק. אם בג"ץ לא יתערב בחוקי הכנסת, הכנסת לא תתערב בתחום המשפטי. לכן החוק החדש בא להחזיר בעקיפין (בהפוּך על הפוּך) לחוקי הכנסת את כבודם ומעמדם האבוד, והוא התשובה המנצחת לפוליטיזציה של בתי המשפט.
די לבזבוז האם הרשויות המקומיות הפכו לכספומטים של כוכבי הזמר העברי ביום העצמאות, שלמרות גרעונן הכספי הכבד, הן מוכנות לשלם לזמרים מאות אלפי שקלים עבור הופעה בת 45 דקות?
הגיעה השעה לחדול מהנוהג הזה, במיוחד כשמדובר בבזבוז כספי הקופה הציבורית. העיריות עדיין אינן חברות הביטוח של הזמרים, שגוזרים על חשבונן, מכספי הארנונה של האזרחים, קופונים שמנים.
גופים עסקיים פרטיים, דוגמת מועדונים ובארים, רשאים לשכור את שירותי הזמרים בסכומי עתק, אך לא הממשלה או הרשויות העירוניות. מדוע שהעיריות לא ינצלו אירועים ציבוריים לגילוי כשרונות מקומיים חדשים, שישמחו להופיע בעלות נמוכה? כך, דומה, כולם יֵצאו נשכרים: העירייה, האזרחים ולא פחות הזמרים שייהנו מיחסי ציבור נרחבים.
די לבזבוז!
לוגיקה לא נכונה שיעור בלוגיקה: איזה מימצא אותנטי יותר - פשוטו של מקרא, המצביע חד-משמעית בעקביות ובבהירות, שחור על גבי לבן, על יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה בהר סיני, או פירוש מפולפל המתבסס על אי אלו מספרים מוצפנים של פרק בודד בתהילים, ומבקש להפריך את הטקסט המקראי?
עם כל הכבוד לפרופ' קנהול, דומה שלא צריך להיות פרופסור באוניברסיטה כדי להבין את כללי היסוד הלוגיים של המדע, הפונה מן הפשוט אל המורכב. ולכן התיאוריה המתפתלת שלו על יציאת החרמון, קריעת אגם החולה ומעמד התורה בבשן, בניגוד למקור המקראי, מצוצה מדמיונו הקודח.
לאחרונה אנו עדים למגמה הרווחת בקרב חוקרי המקרא, לעקור אתרים מקודשים ממיקומם הגיאוגרפי המקורי אל מחוזות שונים ומשונים. מגמה זו מעידה על כך שהמדע הפך לא פעם לגורם פוליטי. אך דומה שהפרופסור המכובד הגדיל לעשות והפליג בדמיונו יותר מכולם. זו לא רק שאלה של מסורת, אלא של הבנת המקרא. פשטוּת היא גאונוּת כבר אמרנו?
דמות מורשת נכון עשה ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, שהחליט להכליל את קבר רמב"ם באתרי מורשת לאומית.
כזכור רמב"ם, המכוּנה גם 'הנשר הגדול', היה איש אשכולות - רב ושר גדול בספרד של ימי הביניים, פילוסוף ורופא דגול, שהטביע חותמו על עַמנו לדורות. ספריו "היד החזקה" בהלכה, ו"מורה נבוכים" במחשבת ישראל, נחשבים לנכס צאן ברזל בספרוּת הקלאסית היהודית. שיטתו הרפואית מהווה יסוד של הרפואה הטבעית המודרנית. הוא גם פעל רבות למען העם היהודי.
לא לשווא נחרת על מצבתו התואר "מבחר המין האנושי", ונֶאמר עליו "ממשה (רבנו) עד משה (בן מימון, רמב"ם) לא קם כמֹשה". כל הכבוד גם לשר החינוך,
גדעון סער, על הכללת מורשת רמב"ם בתוכנית הלימודים.
התערבות בוטה לאחרונה פורסם כי מתגבשת הצעת חוק להעלות את גיל הנישואין ל-18שנה. בחברה החילונית, כידוע, גיל הנישואין נמצא במגמת עלייה, ולכן לגביה שינוי החוק אינו משמעותי.
לעומת זאת, בחברה החרדית החסידית מקובל מסיבות דתיות שבנות נישאות בגיל 17, ולכן לגביה דומני כי מדובר בהתערבות בוטה בחיי הקהילה ובנורמות הנהוגות בה, התערבות הגובלת בכפייה חילונית.
ראוי לציין כי בנות הקהילה, הגדלות על מסורת זו, ומחונכות לכך, בשלות לנישואין, וחיות באושר עם בעליהן ומקימות בתים לתפארת, ויכולות לשמש מודל לזוגיות ולחיי משפחה מאושרים. אין ספק שהחוק החדש יפגע קשות באורח חייה של הקהילה, בהרגליה ובמנהגיה המקובלים מדורי דורות, וזוהי אפוא גזירה שאין היא יכולה לעמוד בה.
איפה הצדק? אין ספק שמדיניות 'החשמל המדורג' היא מדיניות נכונה, במיוחד לאור הזינוק בתעריפי החשמל שחל לאחרונה. אולם השאלה היא מדוע מדובר בצריכה יחסית בלבד לאשתקד, ולא בצריכה אבסולוטית.
דומני כי ראוי לדרג אוטומטית בכל השנה (ולשם כך אין צורך בהרשמה מיוחדת) את ההנחות בתעריפי החברה, ביחס הפוך לצריכת החשמל, על-פי שלושה מדדים: צריכה נמוכה, צריכה בינונית וצריכה גבוהה. ככל שהצריכה תהיה נמוכה יותר, כך ההנחה בתעריפים תהיה גבוהה יותר, ובכך תושג המטרה לעודד חיסכון בחשמל.
מדוע לקוחות שרגילים לחסוך בחשמל 'ייענשו' בתשלום תעריף גבוה, מבלי ליהנות מן ההנחות? איפה הצדק?
איפה טחנות הצדק? אם אתה מעורב בתאונת פגע וברח, כדאי שתהיה בכיר, כי אז תצא בזיל הזול. לא, זו לא בדיחת פורים, אלא מציאוּת עגומה. מתברר שהסטטוס מקנה עונש קל, גם כשמדובר בדיני נפשות. ובמיוחד אם הנדרס לא שפר עליו גורלו והוא בן המעמד ה'נחות', עולה מאתיופיה (גזענות וסטטוס הולכים ביחד במערכת המשפטית כבר אמרנו?). כך לפחות נראה במקרה של אורי ראובן, מהנדס בכיר שזכה ל'פרס' על דריסת צעיר אתיופי, והפקרתו על הכביש בדמות שנת מאסר אחת בלבד (ובניכוי שליש, מדובר רק ב8 חודשים!).
למותר לציין, שעונש זה, שחל על עבירות קלות ביותר, לא רק שאינו משקף את חומרת הפשע הקטלני, שאין לו תקנה, אלא נְטוּל כל אלמנט הרתעה, ומהווה זילות גמורה בחיי אדם. מה הפלא שהבכירים, במקום להחמיר בעונשם כמודל ציבורי, מרגישים את עצמם מעל החוק גם על הכביש? היכן טחנות הצדק?
סמל אחדות ההפגנה שהתקיימה בבני ברק למען שחרור פולרד, שֶבה השתתפו דתיים וחילונים, מצביעה על כך, שמעֵבר למטרה הראשית, שחרור פולרד, האיש הפך לסמל של אחדוּת העם.
אם בשנים קודמות המאבק למען שחרורו היה פוליטי, והקיף את חוגי הימין הדתי, הרי לאחרונה, בעקבות מאסרו הממושך, כמו גם מצבו הבריאותי, המאבק הפך ל
הומניטרי מובהק, המלכד סביבו את כל גוני הקשת הפוליטית והחברתית של הציבור. אי-אפשר להתעלם גם מהאחריות הממשלתית לפרשה, בניגוד להתנערות הרשמית עד כה.
מנכ"ל חילוני אין ספק שפרשת הסחיטה באתר האינטרנט 'חדרי חרדים' גרמה לרעידת אדמה בקרב הציבור החרדי בפרט, ובעיתונות בכלל. אולם לא סוד הוא, שהחרדים, בְּשֶׁל המסתוריות האופפת אותם, מהווים מאז ומתמיד סנסנציה תקשורתית לוהטת.
אז לפני שאתם מנפנפים, קבל עם ועדה, בסחטנות החרדית הידועה לשימצה, יש לי חדשות בשבילכם. האם ידעתם שמנכ"ל האתר, החשוד המרכזי בפרשה, הוא חילוני? דומה שהאיש גילה את ה'שיטה' - הרגישוּת של ידוענים חרדים לחשיפה שלילית, במיוחד בנושאי תועבה, וניצל זאת למטרות סחיטה כספית.
ועכשיו לא נותר לכם אלא לצנן את התלהבותכם.
אגב, איסור פרסום זהותו של המנכ"ל אומר דרשני. העובדה שבקליק אחד באתר אפשר בנקל לחשוף אותו, הופכת את האיסור לבדיחה.
פסוקו: משרד החינוך טוען שנערכות בדיקות נפשיות מדוקדקות לתלמידים שמשתתפים במצעד החיים בפולין. אז איך זה שחלקם סובלים מתסמונת פוסט טראומתית?
בין המילים:גמבה מחייכת? כן זה קורה בשוּק. אז מי אמר שבַּעַלְבַּסְטָה הוא לא משורר? אהבתי וקניתי. הגמבה, כדרכה, הסמיקה במבוכה.
