עכשיו זה התור של עירית לינור

אין דבר כזה חופש ביטוי מוחלט. מאחר שכך, כמה סותמי פיות הכריזו על עצמם כ"שוחרי חופש הביטוי", וקבעו את הקווים האדומים אותם אסור לעבור. ומי שיחצה אותם, אחד דינו - הוקעה רבתי. העיתונאית עירית לינור חצתה קו כזה. בעיצומה של סערת הסמח"ט המכה שלום אייזנר, ובניגוד גמור לזרם, היא אמרה בתוכניתה בגל"צ: "כל אותם אנשים שרוצים לפתור בעיות שאין להם מושג בהן, לא הולכים לעשות את זה בסוריה ובאירן, כי הם יודעים ששם יירו בהם... אז אכלו כמה כאפות, לא נורא" (גל"צ, 16.4.12). רק סיימה לדבר ושוחרי חופש הביטוי הסתערו. בין המתנפלים היה נציג הקהילה הגאה בכנסת, ניצן הורוביץ. הייתה לה הזדמנות לצרף את קולה לעדר שרצה בעריפת הראש עם הכיפה, והיא במקום זה פותחת פה על הצדיק מדנמרק. ההתנפלות עליה מצד שוחרי חופש הביטוי השמאלנים הזכירה לי התנפלות דומה על המשורר השמאלני, גאה בזכות עצמו, אילן שיינפלד. "החברים שלי מהשמאל הקימו נגדי טריבונל שדה" בתקופת מלחמת לבנון השנייה, שיינפלד - שהאמין שנסיגת צה"ל מדרום לבנון תביא שקט - חש אכזבה, ונקלע למצוקה רגשית עמוקה. כדרכם של משוררים, גם המצוקה הזאת, כפתה על המשורר ההומוסקסואל פורקן במקשי המקלדת. אז הוא כתב שיר ("תחזקנה"). ולמרות שהשפעת המסרים של שיינפלד מתמודדת בליגה של קליפת השום, מיד קפצו עליו שוחרי חופש הביטוי מהשמאל. בין המתנפלים, קבוצת משפטנים שמאלנים שפרסמה עצומת הוקעה עוינת במיוחד. "הננו חשים בושה וכלימה", נכתב בעצומה, "נוכח העובדה, שאדם שזכה לצידנו בתואר יקיר הקהילה, ועוד כגיבור תרבות, הוציא תחת ידיו גבב גזעני ומתלהם הכולל שורות מחרידות שמקומן יכירן בשירת המלחמה של הגרועות באומות העולם" (הארץ, 7.8.06). שיינפלד לא ידע את נפשו. "החברים שלי מהשמאל הקימו נגדי טריבונל שדה", קונן באוזני ניצן חן וענת שרן (ערוץ 1, 7.8.06). למענך עירית לינור, הלכתי לארכיון והבאתי את הקטע. בשם אלוהי הרייטינג תעלי אותו לשידור. יכול להיות מעניין לשמוע אותו נוזף בגובה העיניים בח"כ ניצן הורוביץ...