אני מחזיק עדיין בדעה, שספר לימוד נועד לעורר את התלמיד לחשיבה, לשאול שאלות לעורר ספקות. אך ועדת החינוך בראשות
אלכס מילר מ"ישראל ביתנו" מבקשת להפוך את ספר הלימוד לדיקטאט, החושב במקום התלמיד ויִמָּנַע תהליך של שאלת שאלות והבעת תהיות.
הכל חייב להיות נחרץ על-פי אמות מידה של לאומנות מגויסת. אם בספר אזרחות ישנה התייחסות לכך, שבעלייה מארצות ברית המועצות לשעבר ניכרת תופעה של חילוניות, ושהיו גם תופעות של "מניעי מהגרים לעזיבת ארץ הולדתם ממניעים כלכליים" זו סיבה מספקת לפסילת הספר.
עבדתי בהוראה מטעם משרד החינוך ארבע שנים בבתי ספר ישראלים בסאנטפטרבורג, שנה במינסק, שנה בסמארה ותקופה קצרה גם באולפן להוראת עברית במוסקבה. הכרתי גלריה מגוונת של אנשים, שביקשו לעלות לישראל.
אין לי יומרות לקבוע מה מספרם של העולים, שהיו חילונים. בוודאי, אין לי כלים לקבוע את מספרם של אלו, שעלו מסיבות כלכליות ולא מתוך מניעים אידאיים. אין ספק, שקביעה בספר הלימוד, שהיו איפיונים חילוניים לחלק מהעולים היא נכונה, וכן היו גם אנשים, שהכרעתם לצאת מרוסיה לישראל הייתה מונעת משיקולים כלכליים.
ייתכן שזה לא נעים לאנשים עדויי עדיים לאומניים לקרוא בספר לימוד על כך, שהיו גם מניעים כלכליים שדחפו חלק מסוים להחלטה להגר. אבל אמירה זו עומדת במבחן הביקורת. אין כל סיבה להתגייס בבוטות ובגסות רוח נגד מחברי ספר הלימוד עד לפסילתו.
נראה, שוועדת החינוך התייחסה למחברי הספר ד"ר בינה גלדי וד"ר אסף מצקין כאל שוחטי פרות קדושות של לאומנות שיכורת חושים. הם העזו לכתוב, שהיו עולים "שהמניעים לעזיבתם את ארץ הולדתם היו כלכליים". העובדה שהספר עבר את כל השלבים, המחייבים מתן אישור לספר לימוד, זה לא מעניינה של משטרת המחשבות, עליה לפתע מופקד אלכס מילר כיושב-ראש וועדת החינוך של הכנסת.
מנכ"ל משרד החינוך, דלית שטאובר, כתבה בנובמבר 2011 לכותבי הספר - "...הריני להבהיר כי הספר אושר על-ידי המזכירות הפדגוגית, כמו כל ספר אזרחות", וזאת למגינת ליבו של ד"ר צבי צמרת, מי שהיה בעבר יו"ר המזכירות הפדגוגוית. לפתע התקפלה מנכ"ל משרד החינוך, והפכה להיות קבלן ביצוע לעבודות אפלות של יו"ר וועדת החינוך, אלכס מילר.
אקדח מעשן ומסוכן לפתע הספר הפך לאקדח מעשן ומסוכן, שיש להעלימו מעיני ציבור התלמידים . גם המנכל"ית יודעת היטב, שכל "חטאו" של הספר בכך, שהוא מעורר לשאלות בשלל נושאים, כמו: האם קיימת סתירה בין המסורת היהודית, הטוענת להתגלות אלוקית, לבין ערכי הדמוקראטיה שהם יצירה אנושית.
דיון בנושא זה הוא "עבירה על חוקי משטרת המחשבות", לכן אין מקום לספר, שיש בו לגיטימיות לדיון בסתירות, שקימות בין יצירה אנושית כמו דמוקראטיה ובין ציווים הנשענים אך ורק על התגלות אלוקית.
אני מסכים בכאב רב עם דבריה של ד"ר ויקי טסלר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ראש הפורום האקדמי לאזרחות - "כי הוויכוח הוא בין שתי גישות עקרוניות לחנך לאזרחות לאומנית עם קצת דמוקראטיה פורמאלית, או לחנך למדינה יהודית דמוקראטית-פלוראליסטית בבסיסה".
אי-אפשר להתעלם מההתקפלות של מנכל"ית משרד החינוך. לפני חצי שנה שלחה מכתב תמיכה המציין שהספר עבר את כל השלבים, ובישיבת וועדת החינוך של הכנסת החליטה ללכת בעקבות יו"ר וועדת החינוך ולנקוט בצעד חסר תקדים של פסילת ספר.
מן הראוי, שנקח לתשומת לבנו את דברי ד"ר ויקי טסלר "...שכל מטרתה של הישיבה הייתה לסלול את הדרך לפסילת ספר ומאוחר יותר את המפקח, אדיר כהן ...". והמפקח החדש, בוודאי, יענה על כל הציפיות של לאומנות חסרת מעצורים.
המפקח החדש לא ירשה שייכנס לספר לימוד משפט כמו: "חלק מהערבים עזבו את הארץ מרצון וחלק מכורח". משפט שקומם את חבורת משטרת המחשבות של אלכס מילר. ייגנז משפט כמו: "השמאל בישראל הוא לרוב יוני יותר", כי הוא למורת רוחם של מילר ושות'.
המפקח החדש, בוודאי, יעלה את הדיון על העליה מארצות ברית-המועצות לשעבר על פסים של אידאליזציה מוחלטת, נזכה רק לעידן חדש של אותיות מוזהבות - "כמיליון יהודים כאיש אחד עלו לישראל רק מתוך מניעים אידאיים". משפט כזה יביא נחת למשטרת המחשבות והוא יעבור את הבקרה של חבורת אלכס מילר בוועדת החינוך.
אני מסיים את הרשימה בנימה של כאב לנוכח השערוריה של משפט שדה, שנעשה בישיבת וועדת החינוך של הכנסת. הדיון בוועדה היה שיעור מכוער באזרחות. סתימת פיות והוצאה מהדיון את מי שהעז להשמיע השגות עניניות, כמו הוצאתה של ד"ר ויקי טסלר.
