"היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, סילוף שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?" שאל לא אחר מברל כצנלסון, ממנהיגי מפלגת העבודה. את הדברים הוא שאל בשנת 1936 ונדמה כאילו לא חלפו להן עשרות שנים מאז, ולא נלמדו לקחי המלחמות.
לקחתי את האג'נדה השמאל-רדיקלית צעד אחד קדימה. בואו נצא מנקודת הנחה שישראל נסוגה ממה שהם מכנים "השטחים הכבושים" והעם המדומיין המכונה "פלשתיני" הקים את מדינת פלשתין. מה יהיה עלינו היהודים? האם אז ישרור כאן השלום המיוחל בין הערבים ליהודים, או שזו תהיה רק הנגיסה הראשונה בתאבון הבלתי ניתן לריסון של החזירות הערבית? למנה שהם חומדים כבר 64 שנים קוראים ישראל. גם אם נגיש להם על מגש של כסף את מה שבשמאל מכנים הגדה המערבית, במקום יהודה ושומרון, הסכסוך הערבי-יהודי לא יסתיים כאן, ובעצם לא ייגמר לעולם ללא הקינוח למנה העיקרית - דם יהודי, כמה שיותר אדום וסמיך.
האויב הערבי מבקש לנכס לעצמו את תל אביב, ירושלים, נתניה, הרצליה, עכו, רמלה, חיפה ובעצם כמו שאמר ימח שמו הרוצח ערפאת, להעלים את ישראל מהמפה לפי תורת השלבים. חלומם הגלוי של כל הערבים הוא חזרה לימים שלפני קום המדינה ומחיקת ישראל מהמפה, ומי שאומר אחרת - משקר לכם במצח נחושה. וביום השחור ההוא, אין מנהיג לישראל ודגל הכחול-לבן יורד מהתורן, ובמקומו מונף דגל פלשתין.
מה שלא השכילו להבין בשמאל בואו נמסור להם בעזרת הגיס החמישי, האוטו-אנטישמים מהשמאל שמכרו את נשמתם לשטן הערבי, את המדינה ונקיים כאן את חזונם - "מדינת כל אזרחיה", ובשפה מכובסת: "שתי מדינות לשני עמים". הם שם וגם כאן, ואנחנו איפה? יהודים לא יורשו להיכנס למה שמכונה על-ידי השמאלנים "השטחים", ובישראל, שתהפוך אף היא לפלשתין, לא יהיה לנו מה לחפש. אז בעצם אנחנו מביאים על עצמנו בעזרת השמאלנים ותומכיהם - ולא משנה אם רדיקלים, מתחזים לציונים, או פרו-פלשתינים - שואה חדשה וגזר דין מוות.
מה שבשמאל לא השכילו להפנים - ביום שלא תהיה כאן מדינת ישראל רחמנא לצלן, לא יהיה גם להם בית. עד כדי כך הם שונאים את עצמם ומשפחתם? אני לא מבין איך זה שאותם שמאלנים חניכי "הקרן החדשה" המקוללת וזרועות הביצוע שלה "שתיל", "אוואז", "בצלם", "
שלום עכשיו", "עדאללה" ושאר ארגונים מזהמי המדינה אנטישמיים פרו-ערביים, שהניפו בגלוי את הסמרטוט האדום המשוקץ בהפגנות "הצדק החברתי" ואיתו הדגל הפלשתיני הבזוי, משקרים לעצמם ולתפישת עולמם המעוותת, ומניפים בגאווה את דגל המדינה ביום העצמאות; מבקרים בבסיסי צה"ל, הצבא שהם כל-כך שונאים, ומסיתים נגדו בכל מהדורת חדשות; מנפנפים על המנגל ושמחים בחגה של המדינה. כנראה שהם לא מבינים את מעשיהם וזה רק הגראס שמשפיע על מוחם.
אין בושה לאנשים האלה ואין גבול לצביעות. אמונתם בשקר הפלשתיני ותמיכתם באויב הערבי והדה-לגיטימציה נגד ישראל בעולם מסוכנות להמשך קיומנו. לו הייתי שמאלני בוגד במולדתו שתומך באויב, הייתי מתחבא ולא הייתי מעז להראות את חוטמי בציבור ביום הזה, ובוודאי שלא הייתי מניף את דגל הכחול-לבן. אז אם אתם שמאלנים, הסירו את הדגל שלי מהמרפסת ומהרכב שלכם, אין לכם זכות לעשות כן. לכו לחגוג עם האויב הערבי את יום הנכבה, זה יותר הולם אתכם, ותעזבו את ישראל שלי במנוחה.
