אדני האומה ליום העצמאות שדדתי מפייסבוק דבר נהדר, שכתב
עוזי דיין לקראת החג:
- "שלושת קודקדי המשולש הישראלי, עם-תורה-ארץ, באים לידי ביטוי בפסח, ביום השואה והגבורה, ביום הזיכרון ובחג העצמאות. "'זה הקושאן שלנו - התנ"ך הוא המנדט שלנו על ארץ ישראל - אם ישימו על כף אחת של המאזניים את כל האידיאלים שבעולם ועל הכף השנייה את קיום ישראל - אבחר בקיום ישראל, כי לא המתים יהללו יה'. "אשרינו שאנו עם חופשי בארצנו ולא נאלצים לבחירה שדוד בן-גוריון מכריע בה. זכותנו וחובתנו להילחם על קיומה של המדינה היהודית-דמוקרטית שלנו ועל הגשמת האידיאלים בה".
כתבתי פעם, שבשלושת השבועות - מי"ד בניסן ועד ה' באייר - מגולמת בתמציתיות כל ההיסטוריה היהודית. על המשולש שציין עוזי דיין, הוסיף יהודה הלוי (בספרו, הכוזרי) את העברית; ואלה אדני אומתנו, ואין בלתם.
מיאוס סיקור החג - כולל הפיכת המימונה לגרוטסקה - נראה כמו משהו מכוון, שעושה התקשורת, במגמה לעקר, ולגמד כל ביטוי ליהדותה של המדינה ושל החברה הישראלית.
מאוד אופנתי ללעוג לאוכלי מצות, ולהגדירן כעונש. לעומת זאת, אני דווקא אוהב מאוד מצות; ואלמלא הגבילה אותי הדיאטנית, הייתי ממשיך לכרסמן - לפחות, עד שבועות. פיתחתי אפילו גרסאות שונות של מצייה (מצה-בריי) - מפשוטה לגמרי ועד למשוכללת עם עשבי תיבול ועם בצל ופטריות מטוגגנים. רק לא היה לי אומץ להפגין את כישורי בהקפצת חביתיות (פנקייק) על המצייה (כנראה,בגלל פחדי, שלא תעמד בעומסים האווירודינמיים בגלל משקלה העודף).
ןהנלעגים במיוחד הם הבזים למסורתנו "המפגרת", ומתרחקים כמו מאש מבית-כנסת ומפרקי חזנות, אך אצים לשמוע מוזיקה כנסייתית, ומתפעלים מאוד ממנהגי הגויים ומבתי-תפילותיהם.
אותו הדבר אני חש כשכל כתבלב מתחיל לענייני מזון, או לביקורת מסעדות, מסביר עד כמה תפל ולא-מתוחכם המזון הכשר, ומה טוב ומה נעים לעדן את בשר הבקר בקצת חמאה, ועדיפים בשר חזיר, שרצים ושאר טריפות - באין לו מה להגיד.
זהירות כפולה ומכופלת מה אפשר ללמוד מפרשת סא"ל שלום אייזנר?
ראשית, בניגוד לדעתו של הסמח"ט המודח, אנחנו, בעידן הצילום המהיר. כל מה שמצטלם - גם אם לא רלוונטי - חשוב; וכל השאר - אינו לעניין.
ובעיקר - אין להשתין מהמקפצה. כלומר, זהירות כפולה ומכופלת כשמצלמות נמצאות בשטח (והן תמיד בשטח - גם אם אינך רואה אותן; כנאמר בחיל האוויר: מי שאינך רואה הוא שיפילך). ואם סא"ל אייזנר לא למד זאת עדיין - שיקרא על פרשת קו 300.
שנית, יש לנו מנהיגות ביטחונית, שאי-אפשר לסמוך עליה. מנהיגות צריכה לתמוך באנשיה, כדי שיבצעו את תפקידיהם, להנחותם, ולתקן את ביצועיהם - לא לחסלם, או להפחידם לפעול.
כלומר, אם סבר סא"ל אייזנר, שיעריכו את סיכול ההפגנה - טעה. לשר אי-ביטחוננו ולרמטכ"ל היה ברור, שאייזנר ישלם על מעשהו, והם סימנו את המטרה (ראשו של אייזנר) עוד בטרם תחקרו את האירוע.
שלישית, צבאנו המפואר נסמך בתחקירו על צילומים של גופים עוינים. כנראה, לא היו צלמים של דובר צה"ל באירוע. וזה מחדל חמור ביותר, כיוון שלנוכחות מצלמות יש ערך גדול בכל אירוע - גם לצורך תיעודו.
רביעית, סא"ל אייזנר, שקיווה לחזור לבה"ד 1 (כסגן מפקד הבסיס), יוכל ללמד את הצוערים פרק חשוב בהתנהגות מפקדים בתמיכתם בחבר/פקוד בצרה. כנאמר בתהלים: "אַל-תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן-אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה" (פרק קמ"ו, פסוק ג').
כך, אין מכינים חיילים ומפקדים לקראת מלחמה (פעם היה נדמה לי, שזה ייעודו של הצבא - פרט להיותו מקור לאבטחת הכנסה להרבה מדי ברזלנים כושלים), אלא לקראת ועדות חקירה, שתפקידן לסרס את הצבא, ולקדם את אבדן המדינה.
חמישית - קצת מחוכמת הגויים: כפי שאמר ז'ורז' "הנמר" קלמנסו, ראש ממשלת צרפת, "צדק צבאי הוא לצדק כמו שמוזיקה צבאית היא למוזיקה".
כלומר, אין סיכוי, שייעשה צדק במערכת הצבאית, וגם אין הרבה סיכויים, שביקורת שיפוטית תשנה את הנעשה במערכת הצבאית. לכולם - פרט לקרבנות הרבים של המערכת הצבאית - נוח מה שנעשה בה, ואין לאף גורם מוטיווציה להתערב.
ושישית - כבר כתבתי, שאותה צדקנות קדושה, שהניעה את חמת-הזעם נגד אייזנר, לא אפיינה את הטיפול בפוגרומיסטים בעמונה, או במתעללים ביהודים. יידע כל חייל עברי, כי הוא מסתכן בהגינו על אינטרסים יהודיים, ויקודם רק אם יזיק להם. אייזנר יכול להיוועץ בניסו שחם - הבריון, שעמד בראש אגף הנימוסים של משטרתנו, שקידומו קיבל את תמיכת הבד"ץ של השמאל.
ובאותו העניין, כותב אהוד בן-עזר בטורו, "(סמח"ט הבקעה) הדחתך שערוריה!":
- "כאזרח וכסופר, גם כנין ונכד למייסדי פתח-תקווה ב-1878, שאולי מבטא במידה מסוימת את ישראל האמיתית, את זו שמוסריותה ורצון החיים שלה לא הזדהמו - אני מבקש להתנצל בפניך [סא"ל אייזנר] על הלינץ' הציבורי שכולו צביעות וחנופה פופוליסטית - שעורכים בך התקשורת הישראלית, מפקדים בצה"ל ופוליטיקאים שלנו, עד לנשיא המדינה עצמו! "אתה חבטת בפרובוקטור דֶני צעיר שבא לכאן לקחת חלק במסע מנוול להשחרת שמה של ישראל ולהכשרת דעת הקהל בעולם לסילוק זכותה להתקיים על פני האדמה. הפרובוקטור האירופי הבלונדי הזה מומן ודאי בידי גופים זרים שמטרתם להשמיד אותנו. שום מדינה בעולם לא הייתה מניחה למנוולים או במקרה הטוב, לאידיוטים כמוהו, חורשי רעתה - להיכנס ולפעול בה בחופשיות שכזו נגדה, נגד הלגיטימיות שלה ונגד המופקדים על ביטחונה. ועוד הייתה לדֶני החוצפה להזדהות תחילה רק בשם אנדריאס, כי הוא יודע שבישראל יש חסינות לפושעים, ובייחוד אם הם פועלים ומפגינים נגד עצם קיומה ופוגעים בחייליה! "נראה ישראלי מעז לנהוג כך בהפגנה בדנמרק נגד קצין צבא או משטרה מקומיים ולפגוע בהם בעת מילוי תפקידם. שלא לדבר על ארה"ב, ששם מיד היו מגרשים אותו לצמיתות מן המדינה, ואולי לאחר מאסר של שנים אחדות! "אני סבור שאביע דעת רבים, שאין להם ביטוי בתקשורת ובעיתונות הישראלית - כי לצערנו אידיוטים מוסריים שולטים בחלקה הגדול ונותנים בה את הטון - אביע את תמיכתי המלאה בך, בעבודתך הקשה והמסוכנת יומם וליל, ובהיותך קרבן לצביעות ולחנופה מתמשכת בפני "דעת קהל" עולמית שלא איכפת לה לזרוק אותנו לכלבים - ואביע את התנגדותי המוחלטת לשערוריית הדחתך הנחפזת! "אתה גם הוכחת גבורה בכך שלא הסתתרת בקרון פיקוד מאחורי גבם של חייליך (אף כי במלחמה ממשית מקומך בקרון הפיקוד) - אלא ניצבת בראש, בשורה הראשונה, מול המנוולים מאירופה, המגובים במאות פלשתינים שכל מטרתם היא ליצור פרובוקציות כמו אלה, ואם אפשר גם להרוג אותך ואת חייליך-חיילינו, ולהמשיך בטרור הרצחני נגדנו - וכמובן לצלם הכול ללא מפריע ואחר כך לערוך ולפרסם בעולם, ברוחו של גבלס - כדי להציג אותנו כאנשים הרעים בסכסוך הזה, ולעזאזל הסיפור על מלחמתנו כאן על עצמם קיומנו, ועל כך שגוש דן לא יהיה כעוטף עזה. "מדינת ישראל לא הייתה קמה אם בהנהגתה ובשורה הראשונה מול אויביה לא היו עומדים אנשים אמיצים כמוך, גברים ונשים שפעלו כפי שצריך לפעול - מול הרצחנות, האלימות, הסחטנות והחוצפה שסבבו אותנו בעבר וסובבים אותנו גם כיום, יום-יום, בכל רחבי המזרח התיכון! "תחזקנה ידיך המכות מנוולים שונאי ישראל!"
אהוד בן עזר חותם על דבריו כ"סופר עברי, לא אידיוט מוסרי ולא נתמך על-ידי הקרן לישראל חדשה".
האם יהיה המשך לרכב עמיד למוקשים? הקיצוצים בתקציב ההגנה האמריקני ימנעו את המשך ייצור הרכב הגלגלי, שעמיד למוקשים ולמארבים (MRAP), אך יימשך פיתוחו - הודיעו בכירים בצבא ארצות-הברית.
לצבא ארצות-הברית יש כעשרים אלפי MRAP מתוך כ-270 אלפי כלי רכב. רובם נמצאים באפגניסטן. עם תום הנוכחות האמריקנית במדינה, רובם יוחזרו לארצות-הברית, וישמשו לאימונים, לפיתוח תורת לחימה וארגון ולמחקר-ופיתוח.
בעירק ובאפגניסטן הוכיח הרכב העמיד, כי הוא עולה בביצועיו על ההאמר המיושן. המחשבות להחליפו ברכב מתקדם (JLTV) עולות, כנראה, על שרטון תקציבי למרות מעטפת מרשימה של ביצועי הרכב המתקדם. כשסוגרים את ברזי ה תקציב, מסתפקים במועט, ומקדישים הרבה ללמידת האיומים העתידיים..
כך, דרך אגב, קרה גם לרב"י - רכב סיור ישראלי, שפותח בשלהי מלחמת ההתשה, ולא הגיע לפרקו בגלל סיומה, למרות הצורך בו.
פניית פרסה ג'וליה גילארד, ראש ממשלת אוסטרליה, הודיעה, כי משימת חיילי אוסטרליה באפגניסטן הושלמה בהצלחה, והם יחזרו הבייתה - פרט לכוחות מיוחדים - עד סוף 2013, כשנה לפני המועד המתוכנן לנסיגה האמריקנית.
הצהרתה הפתיעה רבים - ובעיקר, בארצות-הברית - כיוון שלא תואמה עם ואשינגטון ולא עם מפקדת נאט"ו, שבמסגרתה פועל הכוח האוסטרלי, המונה כ-1,500 חיילים - הכוח הלאומי הגדול ביותר בכוחות נאט"ו באפגניסטן.
בבירת אוסטרליה, סבורים, כי הכרזת ראש הממשלה גילארד קשורה לשיקולי בחירות - שלה ושל מפלגת הלייבור, שהיא עומדת בראשה - ולא לשיקולים מבצעיים בזירה עצמה. בכך אין הפתעה. גם ללחצו של הנשיא אובמה לסגת מעירק ומאפגניסטן אין שום הסבר, אלא שיקולי בחירות ותעמולה. בשנת 2014, כשייסוגו האמריקנים מאפגניסטן, מובטח למדינה השסועה תוהו-ובוהו, שבמסגרתו ישתלטו עליה בריוני הטרור וברוני הסמים.
מצד שני, מה זה מעניין את האמריקנים, הנוטים אז ומתמיד לבדלנות?! הם שילמו כבר יקר מאוד - בדמם, ביזע, בדמע ובכספם - על יומרתם להיות השוטר העולמי.
ומה עניינם של האוסטרלים בעירק ובאפגניסטן?!
אלא שהרצאתה של ראש הממשלה גילארד במכון לאסטרטגיה בקנברה עוררה גלים רבים, בארצה, בארצות-הברית ובעולם. כעבור כיממה הסביר מקור דיפלומטי בכיר בארצות-הברית, כי גילארד התכוונה למשהו אחר, והנוכחות האוסטרלית באפגניסטן לא תסתיים מוקדם מדי. מלשכת גילארד לא נשמעה כל תגובה להצהרתו. כלומר, היזהרו בהצהרות בחירות - ובעיקר, בהפיכתן למדיניות.
צפוי כיוון שאצלנו יד ימין לא יודעת מה שיד ימין עושה, אנחנו מומחים בסגירה הרמטית של אורוותינו רק לאחר שכל הסוסים שבהן - עד האחרון שבהם - ברחו, והתרחקו ת"ק פרסה.
השב"כ הודיע, שוב, כי כמה ממשוחררי עסקת שליט הספיקו לחזור לפעילות בטרור. זו, כמובן, הפתעה עצומה, שכנראה, לא הייתה ברורה למי שעשו את העסקה המפוקפקת, שבה הוחזר שליט תמורת סיכון עצום לכולנו - לטובת יחסי ציבור מפוקפקים.
לתפארת מדינת ישראל, שלעומתה נראים למינגים שקולים והגיוניים.
לא נענו על חשיבותן של תמונות יכולים ללמוד ממאמצי הפנטגון למנוע את פרסום התמונות של חיילים אמריקניים עם מחבלים הרוגים באפגניסטן.
בהעדר צנזורה בארצות-הברית (עקב
התיקון הראשון חוקתה), יכול הפנטגון רק לנהל משא-ומתן עם העיתונים האמריקניים, ולנסות לשכנעם לא להזיק אינטרסים של ארצם. העיתון לוס אנג'לס טיימס החליט לפרסם שתיים (מתוך שמונה-עשרה) תמונות זוועה, שכללו גופה של מחבל מתאבד.
את התמונות צילמו לפני כשנתיים צנחנים בדיוויזיה 82 במחוז זאבול באפגניסטן..
ליאון פאנטה, שר ההגנה, הגדיר את החלטת החיילים להצטלם עם הגופות "טיפשית", והודיע, כי הם ייענשו על כך בחומרה.
העיתון טען, שיש אינטרס ציבורי להציג את התמונות. לדעתי, זו עוד החלטה מטופשת, שקיבלו מעורבים בפרשה. חוץ ממבוכה לגורמים אמריקניים ומפורנוגרפיה של טרור בשירות המחבלים - אין בתמונות הללו שום ערך חדשותי. אדרבא, פרסומן עלול להביא להישנות המעשה המטופש.