הפכנו לחברה אלימה

קשה לצרף אותיות למלים שתיצורנה משפט כואב - "אנחנו חברה אלימה". לא תמיד היינו חברה אלימה. מצער, שהפכנו לחברה כזאת, לחברה אלימה. בדרבי בכדורגל בתל אביב קבוצה אחת מנצחת. אוהדי הקבוצה שהפסידה גולשים בתום המשחק מהיציעים אל תוך המגרש ומתפרעים. משחקי כדורגל בפתח תקוה וברמת גן מסתיימים בתגרות קשות. חדר מיון בבית חולים הפך לתחנת איסוף, אליה מגיע שחקן כדורגל, שנפצע בקרבות אגרופים בתום המשחק על כר הדשא. תלמידי בית ספר באים אל אולם תיאטרון ומתפרעים בעת צפייה בהצגה. ההתפרעות באולם התיאטרון המדובר הייתה מלווה בפגיעה קשה ובוטה בזיכרון השואה. מצער, שמורים הנוכחים בהצגה אינם מצליחים למנוע התנהגות אלימה של יותר מדי תלמידים. לא קם תלמיד אחד וקורא - "אנחנו מביישים את עצמנו." קצין בצה"ל איבד שליטה. למרבה הצער, חבט בפניו של מפגין עם כלי נשקו. למחרת אנו מוצפים במאות טוקבקים של הזדהות עם החבטה, ומוסיפים משאלות שקשה לי להקלידן. חברת כנסת שופכת מים על פניו של חבר כנסת אחר, והיא ממשיכה למלא את מקומה בכנסת. אלכס מילר, יושב-ראש ועדת החינוך בכנסת ישראל, אינו פוצה פה, אינו מגנה השתוללות חוליגנית, שהתרחשה בכיתה אותה הוא מנהל בבניין הכנסת. וועדת החינוך של כנסת ישראל בראשות אלכס מילר נתנה אישור ללגיטימיות בשיעור לדוגמה. אל מול כוס המים של תלמידה מתפרעת, העונה לשם אנסטסיה מיכאלי, המורה אלכס מילר מילא פיו מים. כל התבטאות ביקורתית זוכה היום מייד לתגובות אלימות - "בוגד", "תוקע סכין בגב האומה" . התבטאויות כאלו כובשות את דוכן הנואמים של הכנסת. לעברו של אמיר פרץ, בהיותו שר הביטחון, שלחה חברת כנסת בישראל - "אתה תוקע סכין בכולנו", "אתה תוקע סכין בחזון הציוני של הרצל", "אתה תוקע סכין בגבה של כל האומה" וזאת רק, כי בתוקף היותו גם יושב-ראש מפלגת העבודה הוא מינה חבר כנסת ערבי לתפקיד שר הספורט. נסלח לבורות של אותה חברת הכנסת, שלא קראה את "אלטנוילנד", לא קראה את חזונו של הרצל, שרצה לראות סגן ראש ממשלה ערבי . נשארנו עם דוכן אלים בכנסת שלנו, ללא הסתייגות מפרץ בוטות אלים של חברת כנסת . (אגב, זו חברת כנסת שניכסה לעצמה תעודת M.A של אוניברסיטת בר-אילן). חברה, שנותנת גיבוי לפרץ של אלימות מעבר לקו הירוק, זו חברה המכניסה את האלימות לתוכה. חברה שנותנת לגיטימיות לאלימות ולחבטות בפניו של מפגין עם כלי נשק, האלימות חובטת גם בין כתליה ברחובות שלה, בתיאטרון שלה, במגרשי הכדורגל שלה ובשיח הציבורי שבתוכה, ההופך מיום ליום יותר אלים, רק שלא יעלה על שרטון של דם ברחובותיה.