מגורל לייעוד

חג העצמאות אותו אנו מציינים השבוע דורש מאיתנו לחזור, לעסוק ולברר למה ומדוע בעצם אנו חוגגים אותו. הגותו הדתית של הרב י"ד סולובייצ'יק שופכת אור מעניין על שאלות אלה, אף שהדברים לא נאמרו במפורש על חג העצמאות עצמו. במסה "קול דודי דופק" מדבר הרב סולובייצ'יק על שתי בריתות שהקב"ה כרת עִם עַם ישראל. הראשונה ברית בכפייה, והאחרת ברית מבחירה. הברית הראשונה היא ברית בין הבתרים, המתוארת בפרק ט"ו בספר בראשית. ה' מתגלה לאברהם ומבטיח לו, כי צאצאיו יהיו ככוכבי השמיים לרוב, ושארץ ישראל תהיה נחלתם. אף שלאברהם לא היו ילדים בעת שהברית נכרתה עימו, משמעות הבטחת הצאצאים היא שתמיד יהיו בעולם יהודים, גם אם יהודים אלה יפֵרו את הברית. ואכן, גם אם נשכח שאנחנו יהודים, ה' ישלח מנהיג אנטישמי זה או אחר שיזכיר לנו מי אנחנו, ובכך יכריח אותנו, בעצם, להישאר יהודים. לברית זו שבכפייה קורא הרב סולובייצ'יק "ברית גורל". אם נולדת יהודי, זהו גורלך. אינך יכול לברוח ממנו. הוא נמצא מעבר לך, ונכפה עליך מבחוץ. בחירת "נעשה ונשמע" הברית השנייה היא ברית הבחירה שנכרתה בסיני. אחרי שמשה חורת את עשרת הדיברות על לוחות האבן, הוא בונה מזבח לרגלי ההר ומקריב עליו קורבנות. ואז כתוב: "ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם, ויאמרו: כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" [שמות כ"ד, ז']. בני ישראל לא נכפו לקבל את הברית. הם הצטרפו אליה מרצונם החופשי. פירוש הדבר, עבורנו, הוא שאנו יהודים לא רק משום שנולדנו כאלה, וגם לא משום שרדפו אותנו בשל כך. ברית סיני פירושה שאנו הולכים מעבר לכך: אנו בוחרים באורח החיים הזה! אורח חיים ייחודי של אומה המבקשת קדוּשה. הגורל שאדם נולד איתו הומר בהר סיני בייעוד שאדם בוחר בו. שתי הבריתות הללו נוכחות גם בשני טקסי המעבר המרכזיים בחייו של היהודי: ברית המילה ובר/בת המצווה. ברית המילה נחתמת בבשרו של היילוד הזכר כשהוא בן שמונה ימים. הוריו בוחרים להעמידו כחוליה חדשה בשרשרת ברית הגורל. גם אם בבגרותו יצטער הילד הנימול על החלטתם של הוריו, הוא יישאר יהודי: הדבר נחרץ ברגע שגורל זה "נגזר" בגופו. ואכן, ברית המילה היא ברית של דם וכאב. טקס המעבר השני מתקיים כעבור 13 שנה בחייו של הבן או 12 שנים בחייה של הבת. הבת והבן נעשים לאנשים בוגרים ומכריזים בפומבי, לעיני עדת ישראל, שהם חלק מהעם היהודי ומקבלים עליהם את הזכויות והחובות הכרוכות בכך. זוהי חזרה על ה"נעשה ונשמע" של בני ישראל במעמד הר סיני; קבלה של הייעוד, המתבטא, בסופו של דבר, במצוות התורה. ברית גורל בשואה, ברית ייעוד במדינה השואה הייתה ביטויה המובהק ביותר של ברית הגורל. הנאצים לא שאלו את היהודים בפתח מחנות המוות אם הם מאמינים באלוהים, שומרים שבת או מקפידים על מזון כשר. הגורל של כולם היה זהה. בה' באייר תש"ח, לעומת זאת, הכריז העם היהודי, כי הוא איננו מוכן להיות יותר עם שרק הגורל המשותף של הרדיפות והמוות מאחד אותו. הוא בחר בייעוד משותף, ונטל אחריות לכל ההיבטים של קיומו. מעבָר זה מגורל לייעוד הוא העומד בעומק משמעותו של יום העצמאות. מי ייתן ונוכיח שאנו ראויים לאתגר שבחרנו להעמיד לעצמנו; למשימה הגדולה ביותר שלנו מזה אלפיים שנה - ואולי אפילו הגדולה ביותר אי פעם.