בית המשפט העליון ידון היום בבקשת המדינה לחזור בה מהודעתה אודות הצורך בהריסת מבנים בבית אל. מדובר בדיון 'מתאבן' שיעסוק בשלדי שני מבנים שבנייתם לא הסתיימה, אשר מקדים דיון בבקשה דומה ביחס לחמשת הבניינים המאוכלסים של שכונת האולפנה.
אך נדמה שדווקא תושבי בית אל, שרובם ככולם שומרי מצוות, צריכים להסתייג מהשינוי בעמדת המדינה משום שדומה שעל-פי המשפט העברי, לא הייתה יכולה פרקליטות המדינה לבצע כזה 'פליק פלאק לאחור'.
הדיון שיקיים הרכב השופטים הנכבד בראשות נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס, כלל לא צריך לעסוק בשאלת הבנייה בבית אל על קרקעות פרטיות של פלשתינים. הוא צריך לעסוק בסוגיה משפטית ששמה במקורות ישראל הוא "כיוון שהגיד - שוב אינו חוזר ומגיד".
משפט זה, שבוודאי מוכר לשופטים הנכבדים, עוסק בשאלה האם עד או בעל דין יכול לחזור בו מגרסתו ואם כן, עד מתי וכיצד הוא יכול לעשות זאת. הנחת היסוד שעומדת בבסיס התפישה של "כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד" היא שהגרסה הראשונית שהושמעה בפני בית הדין היא האותנטית וכל גרסה אחרת שנאמרת לאחר שהעד או בעל הדין סיימו את הרצאת טענותיהם ויצאו מבית הדין חשודה כניסיון לבצע מניפולציה. החשש שצף ועולה הוא שמא לאחר שיצאו מבית הדין וסיפרו לחבריהם על הדיון, לימדו אותם החברים לשקר וכעת הם מציגים עמדה שקרית בפני בית המשפט.
אמנם יש סיטואציות שבהן אדם יכול לחזור בו, אם הוא מספק עם גרסתו החדשה גם סיבה מספיק טובה למסירת הגרסה הראשונה שהיא לדבריו שגויה. אולם האמתלה הזאת יכולה להועיל רק אם עדיין לא יצא מבית הדין.
וכך כתב הרב שלמה יוסף זוין באנציקלופדיה התלמודית: "טען אחד מבעלי הדינים בבית הדין, אינו יכול לחזור ולטעון טענה אחרת הסותרת טענתו הראשונה, ואפילו אם יש לו עדים על טענתו השניה, כיוון שכבר הודה והודאת בעל דין כמאה עדים [דהיינו, להודאת בעל דין משקל סגולי משפטי גדול מאוד - כשל מאה עדים, א.ו.]. אבל אם בא לתקן טענתו הראשונה באמתלה שאומר 'כך נתכוונתי' ויש במשמעותה לשון שסובל זה התיקון, שומעים לו. ואין אמתלה זו מועילה אלא כשלא יצא בינתיים מבית הדין. אבל יצא מבית הדין - אין שומעים, שמא לימדוהו אנשים אחרים לטעון שקר".