הדילמה של רוצחי האופי

ראש הממשלה הנוכחי הוא אגוז קשה. מאז נובמבר 95', רוצחי האופי מנסים לסלקו. עד כה ללא הצלחה. בקרב על התודעה - השותפים הפלשתינים של פרס, גברו על רוצחי האופי, ובמאי 96', נתניהו נבחר בבחירה אישית לראשות הממשלה. מאז, לא ידע יום מנוחה. כל פוליטיקאי שהמקרה קבע אותו מול נתניהו, זכה לשירותי ליווי, שיווק והפצה. את תומכי נתניהו הם הזהירו, ואת המתמודדים מולו הם האדירו. העיתונאי אראל סגל תיאר את הסיטואציה המבישה במילים: "גם אם יעמידו חמור כנגד נתניהו, התקשורת תהפוך אותו לסוס ערבי אציל" (מעריב, 6.4.12). ב-99', אהוד ברק לא הבין שניצחונו בבחירות, הושג רק בזכות רוצחי האופי. נתניהו הפסיד וירד מהגלגל. ושוב היו אלה הפלשתינים, שבקמפיין בחירות רצחני שנשא את שם הקוד "חזון העצמות היבשות", החיו את אריאל שרון, שבין פרשנים פוליטיים, לא הייתה מחלוקת שבתחילת הקדנציה של ברק היה "סוס מת". ואם על ברק ניתן לומר שהוא נבחר בזכות רוצחי האופי, הרי ששרון חייב את ניצחונו הראשון לרוצח היהודים ערפאת. בלחץ הסקרים, נתניהו חזר לזירה. שרון הפקיד בידיו את תיק החוץ בעיקר כדי להסביר את ישראל. וכשהכלכלה השמיעה חרחורי קריסה, שרון עשה הצרחה בין נאמנו סילבן שלום, ליריבו נתניהו. הרציונאל מאחורי המהלך הזה: אין סיכוי לרפא את הכלכלה בלי גזירות קשות, בעזרתן ניתן יהיה להציג את נתניהו באור שלילי. מבחינת רוצחי האופי, נתניהו באוצר היה "טרף קל". קיצוצים בתקציב שווקו לציבור כאכזריות של פוליטיקאי אטום, ש"נולד עם כפית זהב בפה". למרות שניסה לטפל בוועדים הגדולים - הציבור קיבל במנות גדולות את הסיסמה: "נתניהו גיבור על חלשים". ויקי כנפו זכתה לחמש-עשרה דקות התהילה שלה, אותן איבדה, כשחרטה מעל ערוות הפרא שלה סיסמאות בגנות כלכלת הגיליוטינה של נתניהו. במקביל, האתרוג המושחת הקדיש את רוב זמנו כדי לעקור את אלה שנשאו אותו על גבם, בימים ששווק לציבור כמצורע פוליטי. אלוהים סגר חשבון עם העוקר, ויד המקרה ביחד עם רוצחי האופי הכניסה ללשכת ראש הממשלה עוד חשוד בפלילים. כהכנה למימוש חזון "הצדק החברתי", הפקיד האולמרט את האוצר בידיו הנאמנות של הירשזון, ואת ביטחוננו בידיים המסוקסות של מלך השביתות. נסראללה ראה את השפם בצילום תקריב, ולחיזוק רוחו, הקדים פמפרס לתחתוניו. ציפורה, שהחליפה את המושחת שקדם לה, קראה על עצמה דברים והאמינה. הבינוניות שלה, כך הייתה בטוחה, היא טעות שמקורה בצניעות גנטית. אם כתוב בעיתונים שאני ראויה, מי אני שאחלוק? כנראה לא הבינה את השורה "והוא לא ידע שהוא כזה", מהשיר הנפלא של אריק איינשטיין "כתבו עליו בעיתון". לחשנים, חלקם בעלי הרשעה פלילית, הבטיחו לה שכניסתה ללשכת ראש הממשלה קרובה, למרות שהתפקיד מחייב נשיאת משקולת שהייתה מועכת אותה. ההרהור בלהיות האישה השנייה בלשכת ראש הממשלה, היה מבחינתה, נפלא, נפלא, נפלא. היום היא מלקטת את פירורי האגו שלה, ומבינה שהאיום האירני מבית, היה אמיתי. הסקרים מחייכים (בדגש על היום!) לנתניהו, ורוצחי האופי נקרעים בדילמה: את מי להריץ מולו. יש שלושה: שני לבנים חסרי ניסיון מיניסטריאלי (יחימוביץ' ולפיד), ושחור עם תדמית הזקוקה לקבלן שיפוצים מדופלם. מבחינתם, מדובר בחלום בלהות שנמשך לאחר היקיצה. מה עושים? את מי מריצים מולו?